גופן וקישורים
צבעים
סמן העכבר
בית | » | ערוצי תוכן | » | ספורט וכושר גופני | » | הקשר בין ספורט אקסטרים ופחד |
בספרות יש מספר רב של הגדרות ל"נטילת סיכון" אשר מאפיינת כל ספורט אתגרי. במסגרת המונח הפסיכולוגי "נטילת סיכון", אנו נוטים לתאר אנשים חובבי סיכונים מחד כ"אימפולסיביים", אנשים הנמשכים לפעילות חדשנית, מפתיעה ומורכבת שרמת סקרנותם גבוהה, אך מאידך גם כאנשים המסוגלים לשלוט בעצמם וברגשותיהם ברמות שונות בעת נטילת סיכון. אך בצד כל נטילת סיכון קיים כמובן גם הפחד - תחושה רגשית פיזיולוגית בלתי נעימה הנגרמת כתוצאה מחשיפה לגירוי חיצוני מסוכן או מאיים. ככל שהאיום החיצוני הוא בלתי צפוי וגדול יותר, תחושת הפחד חזקה יותר. לפחד תפקיד מרכזי בהישרדותו של האדם והוא משמש כאמצעי להרחקתו מהסכנה הנשקפת לחייו, ואף מהווה גורם המונע להיכנס מלכתחילה למצבים מסוכנים. עם זאת, פחד יכול להגביל את תפקודו של האדם ואת מרחב העשייה והפעילות שלו.
דגנית גלסמן, פסיכולוגית חינוכית מומחית ופסיכולוגית ספורט, 07.11.2016
אין לכם פחד בעיניים?
משיכה לפחד ולסיכוןיש לציין, כי למרות השימוש במונח "ספורט אתגרי", לא כל פעילות אתגרית גורמת לשיפור ביכולות גופניות, כגון סיבולת או כוח. יש עשרות סוגי ספורט שונים שלא בהכרח חל בהם שיפור היכולת הגופנית הכוללת, אלא כרוכים בעיקר בנטילת סיכונים גבוהים (ואפילו גבוהים מאוד) ופחד הקשור בכך (בקפיצות בנג'י למשל). בחלק ממקצועות הספורט נערכות תחרויות על בסיס קבוע ובחלק אחר כלל לא נערכות תחרויות (לפי הידוע לכותבי המאמר), כגון צלילה, בנג'י, סנפלינג ועוד רבים. לכן, כאשר בוחנים את מטרת העיסוק בספורט, יש להביא בחשבון שייתכן כי המטרה בספורט אתגרי, בשונה מסוגי ספורט אחרים, אינה שיפור יכולת גופנית אלא פשוט הנאה והעצמה של החוויה של העשייה וכן תחושת הפחד הכה אופיינית לחלק מסוגי הספורט הללו. אם פחד משקף תחושה שלילית והתגובה הטבעית היא הימנעות מסכנה, כיצד יכולים הפחד ונטילת הסיכונים לחיות ביחד? התשובה הינה במצב שנקרא "משיכה לפחד וסיכון". לספורט אתגרי נמשכים בעיקר צעירים ובני נוער. ספורט אתגרי מאפשר הנאה מהפחד: במוח ישנו שחרור של דופמין, המספק הרגשה של הנאה וחיזוק להמריץ אותנו לעשות או להמשיך לעשות פעילויות מסוימות, אפילו עד למצב של אופוריה. מחקרים שונים מראים כי עבור בני עשרה, העוסקים בספורט אתגרי, הספורט הוא מקור גאווה, בה במידה שפציעות (שהינן שכיחות) מהוות מקור גאווה. בנוסף לכך, מדובר, מעבר לספורט, גם בסגנון חיים (Life Style): עם שפה ותרבות בילוי ייחודית. מכאן שפעמים רבות ספורטאי אקסטרים יגיעו לשיאם בגיל צעיר יותר - גילאי העשרה, ביחס לספורטאים בענפי ספורט אחרים. הספורטאים יגיעו לשיא לאור המשיכה לפחד ולסגנון החיים אשר חזק יותר מפחד מפני פציעה או מה שמקובל לכנות "פחד מוות". ילדים ואף מבוגרים יכולים, לעיתים, לבצע ספורט אקסטרים על מנת להיות יוצא דופן, בולט בחברה, מקור להערצה ועוד. מכיוון שמרכיב הגיל הוא חשוב, וילדים למשל פוחדים הרבה פחות ממבוגרים, ניתן להעזר בספורט האתגרי על מנת לסייע לילדים אשר נתקלים בקשיים ונאלצים להתמודד עם חרדות ופחדים שונים. כך יכול הספורט האתגרי לשמש כמנוף אפקטיבי וסובלימטיבי להתגברות על פחדים, דווקא היות ומדובר בחוויה שלמה, בעוצמה והנאה שיש בעצם העשייה וההתמודדות. היכנסו בנוסף: חשיפה מוקדמת יותר - אפקטיביות גדולה יותרנקודה נוספת לציון הינה שישנם ילדים המתמודדים ביומיום עם פחדים שונים, גם על רקע של קשיים ולקויות שונות: שיווי משקל וקואורדינציה ירודים, אשר יכולים להשתקף בפחד גבהים למשל. לכך השלכות על התפקוד היומיומי ובפעילויות שונות שילדים מעורבים בהן. הדבר עשוי להיות בעיה ומכשול בטיולים שונים (בבית הספר ואחרים), כאשר יש צורך לעלות על מדרונות תלולים, לעבור על קורות, לדלג מעל מכשולים וסלעים שונים. השתתפות בפעילות ספורטיבית מסוג ספורט אקסטרים עשויה בהחלט לשפר את היכולות הגופניות של הילדים, במקביל להפחתת פחדים שונים שקיימים אצלם. ככל שהחשיפה וההתמודדות מוקדמים יותר, האפקטיביות תהיה מן הסתם גבוהה יותר. משימות מספורט אקסטרים ניתן לשלב גם במסגרת חוגי ספורט רגילים ו"מסורתיים". גיוון בסוגי הגירויים אליהם נחשף הילד תעשיר את רפרטואר החוויות שלו כמו גם את הכלים להתמודדות עם קשיים או עוצמת רגשות משתנים. אגב, הדבר חשוב בעת הפעלה של ילדים בכלל. ככל שמתבגרים - כך מחושבים יותרבגילאים "מבוגרים יותר" (20+), מצופה תחילתה של ירידה ביכולת הביצוע של ספורט אקסטרים, ירידה המשקפת עלייה במודעות. עם הגיל אנשים נוטים לעבד יותר חוויות, לחשוב לפני ביצוע פעולות - דבר אשר מעלה את רמת הפחד ומקשה על התמודדות ו"הנאה ממנו": מרכיב הפחד גובר על מרכיב ההנאה. בנוסף, גם תרבות ה"לייף סטייל" שמתלווה לסוגי ספורט מעין אלה מתחילה להיתפס כבלתי מתאימה לגיל ולציפיות החברה. במקרים כאלה ישנה סכנה שהמשך עיסוק בספורט מעין זה, יגביר את סכנת הפציעות - ברגע שפעילות אינה אוטומטית בספורט אקסטרים, היא יכולה להוביל לפציעה. הגוף "לא יכול לעשות את עבודתו בחופשיות". לחילופין, העלייה ברמת החשש יכולה להוביל לחיפוש אחר פתרונות להפחתת חרדות או פחדים באופן מלאכותי: באתרי סקי למשל, לא נדיר למצוא גולשים אשר צורכים אלכוהול תוך כדי גלישה, מתוך תפיסה שהתנהלות מעין זו "משחררת". לכן, מאמנים ואנשי מקצוע העובדים בתחומים הללו חייבים להיות מודעים למורכבות המיוחדת של הספורט האתגרי ברמה המנטלית ולייחודו ביחס לתחומים אחרים, להיערך בהתאם ובמידת הצורך לבנות תוכנית אימון או הפעלה כוללים שמכילים, ייתכן, גם ספורט מסוג זה. הכותבת היא דגנית גלסמן, פסיכולוגית חינוכית מומחית ופסיכולוגית ספורט, בשיתוף ד"ר איתי זיו, עוסק מזה שנים בתחום הפעילות הגופנית, הספורט וחדרי הכושר. אל האתר של איתי: www.itaiziv.co.il |