פנומנולוגיה, גישות בפסיכולוגיה
פנומנולוגיה: תפיסות ודימויים של אספקטים שונים בחיים

אני ועצמי מול תפיסות וחוויות שונות

פנומנולוגיה שמה דגש על חשיבות החוויות האישיות של האדם. העצמי (Self) הוא מושג מרכזי בתיאוריות הפסיכולוגיות הפנומנולוגיות. הסלף, העצמי, מוגדר כמבנה (נפשי/מנטלי) מאורגן ויציב המורכב למעשה מהתפיסות והחוויות שיש לאדם ביחס לעצמו או ביחס לאחרים. בנוסף, לאדם תפיסה והערכה של אספקטים שונים בחיים, כאשר ישנו פן כמותי-משקלי ביחס לאספקטים אחרים ופן ערכי-חשיבותי ביחס לאספקטים אחרים. למשל, יהיו אנשים שמקום עבודתם הוא בעל משמעות כמותית גבוהה - שעות עבודה רבות ביום ובעל משמעות רגשית גבוהה, דבר החשוב מבחינת הערך העצמי או השקעת משאבים רגשיים. למשל יהיו אנשים אשר למקום עבודתם יהיה משקל כמותי גבוה - הם יבלו בה הרבה שעות אך מבחינת משאבים רגשיים ההשקעה תהיה מינימלית - אנשים ש"הולכים לעבודה" ולעיתים "לא עובדים" כי עיקר תכליתה של העבודה הוא הפרנסה ולא מעבר.

אצל ספורטאים "חצי מקצועיים" או בסוגי ספורט שאינם מתגמלים כספית, עבודה או פרנסה בדרך כלל (גם אם ברמה הכמותית משמעותית) נועדה לספק את התגמול הכספי בכדי לממן את הדבר החשוב יותר והוא העיסוק בספורט. דבר זה מתבטא גם בפן הרגשי. בליגות הנמוכות יותר בכדורגל, למשל, ידוע שהשחקנים בוחרים את מקום עבודתם לפי מידת גמישות המעביד ויכולתו לספק חופשות ומשמרות המאפשרות אימונים, השתתפות בטורנירים או במשחקים. בקרב ספורטאים, תחרותיים בעיקר, לספורט משקל כמותי נכבד ומשקל רגשי נכבד.

מעבר למימד הפרקטי בחיים, הסלף, העצמי, מורכב מתפיסות שיש לאדם לגבי מאפייניו האישיותיים - טיפש או חכם, עצבני או רגוע, חזק או חלש, יפה או מכוער, האם מסוגל או אינו מסוגל לבצע דברים שונים (כמו לרוץ, לפתור בעיות ברמות שונות או להנהיג). דבר זה מתבטא אפילו לגבי תפיסות בנוגע ליחסים בין אישיים - אהוב לעומת דחוי או פופולרי לעומת אאוטסיידר. 

היכנסו בנוסף:
התפתחות האישיות של נערים ספורטאים
יחסי מאמן-ספורטאי: תנאי חשוב להצלחה
היכולת האתלטית של שחקני משחקי כדור בישראל
להצטרפות לניוזלטר של FoodsDictionary (בחינם)

תפיסות האדם את ההווה והעתיד

תפיסות האדם את עצמו בהווה מכונות: "עצמי ריאלי". תפיסותיו את העתיד הרצוי מבטאות את השאיפות, החלומות והפנטזיות, והן מכונות: "העצמי האידאלי". כל סלף, כל עצמי, מורכב משני החלקים העצמי הריאלי - המצוי, והעצמי האידאלי - הרצוי. הפער בין העצמי הריאלי לאידאלי הוא זה שקובע למעשה את איכות חייו של האדם ואת מידת ההסתגלות שלו למצבים שונים. ככל שהפער גדול יותר (והדבר נכון לגבי כלל הפערים אשר אנשים חווים בחייהם) האדם חש חוסר נוחות, לעיתים עד כדי נחיתות, מאחר שהאדם מרגיש כי קיים מרחק גדול בין מי שהוא כרגע ובין מי שרוצה להיות, אולם לפער לכשעצמו אין ערך שלילי אבסולוטי. כפי שיכולה להיות "רמת חרדה אופטימלית" (וחרדה נתפסת בדרך כלל כחוויה שלילית) גם פער אינו בהכרח דבר שלילי. פער "אופטימלי", יכול להיות מנוע לצמיחה, והעדר פער יכול להביא למצב של סטטיות, בהמשך להיעדר צמיחה ואף ל"הליכה לאחור". 

הגדלת הפער אל מול העצמי הריאלי

פעמים רבות לקראת משחקים חשובים או תחרויות, מאמנים נוטים לעודד את הספורטאים באמצעות בחירה בחיזוק העצמי האידאלי לשם העצמת הספורטאי. הם משתמשים במקרים רבים באמרות כמו "אתה תותח", "מקום ראשון", "בטוח תנצח", "אתה אלוף". הסכנה בשימוש באמירות מסוג זה היא בהגדלת הפער. כלומר ככל שהפער גדל - תחושת חוסר הנוחות עולה. מכאן נודעת חשיבות לשמירה על העצמי הריאלי ובפרט לפני אירועים משמעותיים אשר דורשים השקעת משאבים רבים. שמירה על עצמי ריאלי תאפשר שימוש נכון ומודע יותר בפער והוא יהווה מנוף להתקדמות. הדבר יעזור במניעת תחושת חוסר נוחות אשר עלולה לפגום בהישגים.
יחד עם זאת, הכרה במציאות וביקורת עצמית ריאלית מאפשרת דיוק והתכווננות. מנגד, הכחשה או התעלמות ו"בריחה" לאידאלי משיגה תוצאות הפוכות. לאור כל הדברים האלה חשוב כי מאמנים יהיו מודעים ויכירו את הגבולות והמגבלות של הספורטאים ומכאן ידאגו להתאים המשוב והפידבק שיש לתת לכל ספורטאי.


הכותבים הם ד"ר איתי זיו (Ph.D) - עוסק מזה שנים בתחום הפעילות הגופנית, הספורט וחדרי הכושר, ודגנית גלסמן - פסיכולוגית חינוכית מומחית ופסיכולוגית ספורט. אל האתר של איתי: www.itaiziv.co.il