"מה אתם אוכלים?" אני שואלת. "בעיקר בורקסים, תרומת סוף היום של מאפיות באיזור". היא משיבה. והתשובה הזו חוזרת על עצמה שוב ושוב כשאני פונה אל האחרים, וגם פיצה מוסיף מישהו. והנה יש לי עוד אינפורמציה. מדובר בעיקר במזון מהיר עשיר בפחמימות ושומנים - שומני טראנס, והרי זו ההגדרה המדוייקת מאוד לג'אנק-פוד. מתוך התשאול אני מבינה שאין בתפריט מקורות לחלבון במידה מספקת ואין פירות וירקות. איו מטבחון במאהל, אין מקרר והגזיות לא בשימוש. זה המצב נכון לשבועיים האחרונים ואנו עדיין לא יודעים מתי המחאה הזו תסתיים. עם הנתונים הללו אני יושבת לנסות לארגן תפריט שפוי ובריא יותר. אין בתפריט הזה כמובן כמויות אלא נסיון לתת מספר רעיונות שיאפשרו לאזן את התפריט. זה דורש להצית את הגזייה, לגשת לקנות מזון טרי בבוקר - כי אין מקרר וגם עזרה מאיתנו.
ארוחת בוקר: לחם + גבינה/טחינה (מטחינה גולמית מתובלת) + ביצה, יוגורט, ירקות טריים.
ארוחת ביניים: שקדים/אגוזים + פרי טרי שנקנה בבוקר או פירות יבשים.
ארוחת צהריים: רוב האנשים אוכלים כהרגלם במקומות העבודה אולם אנשים שנשארים במאהל נדרשים להוציא את הכיריים הניידים לבישול קצר. ההצעות מבוססות על תפריט צמחוני (אין תנאים מתאימים לבישול עוף/בשר או דגים) והוא מבוסס על קטניות מהירות בישול: מג'דרה (אורז ועדשים כתומים) או אורז מבושל עם אפונה יבשה, קינואה או שעועית מאש (רצוי שהושרתה בבוקר על מנת לקצר זמן בישול) + ירקות טריים.
ארוחת ביניים: פריכיות אורז, בייגלה, שלווה, פריכיות בטעמים, "פיצוחי" חומוס או "פיצוחי" סויה (אני קוראת להם פיצוחי קטניות) ובכל מקרה לא חטיפים המכילים אחוזי שומן גבוהים ושומני טראנס!!!
ארוחת ערב: כאן אני מבקשת לגייס תרומות. שהרי להגיע בסוף יום מתיש לאוהל – זה לא פיקניק. לחם + טחינה/ביצה קשה/טונה/חומוס + ירקות או פשטידה.
בעלי עסקים באיזור, חקלאים וכן אנשים פרטיים מגיעים בערב עם מזון למאהל. מה מומלץ להביא: ירקות טריים, פירות, תבשיל של בית, פשטידה, אפילו סלט מוכן. בעבורי הם הצבא של המאבק. מאבק על הזהות שלי כישראלית. הם בחזית בעוד אני מזדהה מהבית הממוזג. תודה הם אומרים בצאתי ואני נכלמת. תודה לכם איך לא אמרתי עד כה. תודה לכם, בזכותכם עוד יהיה פה טוב!!!
|