גופן וקישורים
צבעים
סמן העכבר
בית | » | ערוצי תוכן | » | בריאות | » | "לקנות מקומי" ולהישאר בריא! |
פעם, בתחילת המאה הקודמת, ביישובים קטנים ומרוחקים כמו מטולה, כפר גלעדי ויסוד המעלה, אנשים גידלו את מזונם לבד. לא היו מרכולים, לא חנויות מזון ומכולות (אלו נפתחו מאוחר יותר בתוך היישובים ושרדו עד שנפתחו רשתות השיווק הגדולות). שינוע מזון מוכן ליישובים אלו היה כרוך בקושי בשל המרחק הרב ותחבורה פרימיטיבית ואיטית. הכבישים היו משובשים ונסיעה מתל אביב למטולה, למשל, ארכה מספר ימים. גם אמצעי האיחסון והקירור היו דלים. מקררים לא היו בנמצא ואפילו קרח לא מכרו ברחובות הישוב. גם המצב הכלכלי והבטחוני לא היה מזהיר, מה שהשאיר כברירת מחדל לגדל באופן עצמי את המזון ולאכול את מה שיש. ה"יש" הזה התבסס על גינת ירק ובוסתן קטן שהיוו חלק בלתי נפרד מהחצר האחורית של כל משפחה במושבות של פעם. היא נקראה "חקורה" וצורתה צורת "ח" שנוצרה מקיר אבנים שהיווה גם חומת הגנה חיצונית ליישוב.
עינת לב ארי, דיאטנית קלינית RD, 27.08.2013
1917, חקורה במטולה, "הסופר של פעם"... צילום: ארכיון מטולה
התזונה של פעםהחקורה שקקה חיים: עיזים כבשים, אווזים, תרנגולות, פרות וסוסים. ערוגות ירק ועצי פרי, חלקם עצים מקומיים כגון עצי תאנה, תפוח ותות היוו חלק מנוף המושבות. ילדי המשפחה נטלו חלק בעבודות המשק, סייעו בהבאת מים מהמעיין ועזרו בטיפול במשק החי והצומח. התפריט המשפחתי השתנה בהתאם לעונות השנה: אכלו ירקות ופירות כגון במיה, עגבניות, מלפפונים, תפוחים ותאנים בקיץ וחסה כרוב ופרי הדר בחורף, תותים ושקדים באביב ואגוזים בסתיו. כדי ליהנות מכל טוב האדמה לאורך זמן, כבשו, החמיצו וייבשו את התוצרת החקלאית עבור ימי החורף הקרים וימי מחסור: ייבשו פירות (תאנים, תפוחים ושזיפים), הכינו "לדר" מעיסת משמשים, החמיצו ירקות מבלי לזרוק כלום, אפילו קליפות של אבטיח "זכו" להיכנס לצנצנות ההחמצה הגדולות. מחלב העיזים והכבשים גיבנו גבינות קשות, כאלו שהחזיקו אפילו שנה ללא קירור (אחד מוותיקי מטולה סיפר שהייתה שנה שבה ייצרו כל כך הרבה גבינה עד שהשתמשו בחריצים כתחליף למדפים ומחיצות בבית, כי לא זורקים אוכל). מהזיתים עשו הכל: גם זיתים כבושים וגם שמן זית, גם חליטות עלים ששימשו למטרות מרפא וגם חומר דלק לחימום הבית בחורף. חלב וביצים היו בשפע מבעלי החיים שהסתובבו בחצר, ופעם בשבוע אכלו תרנגולת שהספיקה לכל המשפחה (תוך ניצול מלא של כל חלקיה, כולל הקורקבן והרגליים ששימשו להכנת רגל קרושה). כפי שניתן להבין, בימים ההם לא היו מיצים ומשקאות מוגזים, היו רק מים. לא היו מעדני חלב אלא רק מוצרי חלב פשוטים: לבן, לבנה, חמאה ושמנת איכותיים וטעימים. לא היו דברי מאפה מוכנים, ופלים וחטיפים, אך היו לחם שנאפה מקמח טחינת ריחיים עצמית, שריחו עטף את כל המושבה ועוגיות מעשה בית, גם לא המבורגרים, שווארמה ופיצות. בקיצור, אם נשפוט את אורח החיים של אז, על בסיס הידע העכשווי, החיים של פעם היו בריאים להפליא. אלא מה? באותם הזמנים, היו לא אחת תקופות של מחסור במזון ובמים שפגעו בגידולים הביתיים או באספקת חיטה וקטניות, אותן היו צריכים לקנות מהשכנים שלא תמיד היו ידידותיים. תת תזונה בקרב ילדים לא הייתה תופעה נדירה. כמו כן, הרפואה המודרנית הייתה בחיתוליה ושעורי התמותה ממחלות שונות, כולל מחלות זיהומיות או אחרות (סוכרת למשל) - הייתה גבוהה. התזונה של היוםהחיים המודרניים מספקים לנו מצד אחד רפואה סופר מודרנית ואמצעים יעילים להתמודד עם מחלות (זיהומיות ושאינן זיהומיות), באופן שתוחלת החיים ואיכות החיים עלתה מאוד. מצד שני, עליית רמת החיים, שינוי אורחות החיים ותרבות הצריכה, הביאה איתה חשיפה לשפע עצום ומיותר של מזון, הן בכמותו והן באיכותו. המזון שלנו מיובא מכל העולם וניתן לרכוש פירות וירקות מכל הסוגים לאורך כל ימות השנה. התעשייה מייצרת מגוון עצום של מוצרים עשירים במלח, סוכר ושומן (בעיקר שומן טראנס, שומן רווי ובלתי בריא), כמו גם בחומרים מוספים שאינם חלק מהמזון הטבעי כמו צבעי מאכל, חומרים משמרים, מלח, סוכר, משפרי טעם וריח ומייצבים, ובאמצעות מכבסות מילים (שעל זה ניתן לכתוב מאמר בפני עצמו) מסתירות את ערכו התזונתי האמיתי של המזון תוך שימוש במילות התואר "בריאות" ו"טבעי" על גבי אריזות המזון (למשל: חטיף בריאות, מיץ טבעי ועוד). אנשים לא באמת יודעים מה הם אוכלים וכיצד מייצרים את המזון שהם רוכשים. מגוון המזונות לכאורה עצום. מספיק לדמיין לנגד עינינו את מדף מוצרי החלב העמוס במאות מעדני חלב ומשקאות ממותקים. ולמה לכאורה? כי התעשייה מקדמת גידול זנים של ירקות, פירות, דגנים וקטניות כמו הסויה שהם בעיקר כדאיים כלכלית, כאלו שנותנים שפע של יבול עמיד למחלות ובעל חיי מדף ארוכים, ותואמים את החך המערבי: מתוק ונעדר טעמים חמוצים ומרירים (כאלו המעידים על עושר של נוגדי חימצון). מגוון הגידולים והזנים בעלי הייחוד המקומי הולך ומצטמצם, וחלקו נעלם לחלוטין מהעולם באופן המשפיע לרעה על הביטחון התזונתי (כי לצמחים אלו יש משמעות מבחינה חקלאית) ועל אספקת רכיבים חיוניים כגון ויטמינים ומינרלים מהמזון. ומה בשורה התחתונה? המערכת הרפואית, כולל מערך הדיאטנים אליו אני שייכת, עסוקה בניסיונות נואשים לסייע לאנשים לווסת את צריכתם כדי שלא "ימותו" מעודף - כי נמצא שעודף הורג!!! לקריאה נוספת: מהי בריאות?כדי להבין את חשיבותה של קנייה מקומית חשוב להיות מצויים בהגדרת בריאות: ארגון הבריאות העולמי הגדיר מה היא "בריאות" כבר בשנת 1946 באופן הבא: "בריאות היא מצב של רווחה גופנית, נפשית וחברתית מושלמת ולא רק היעדר מחלה", ובהמשך הוסיפו: "ויכולת לנהל חיים פוריים מבחינה חברתית וכלכלית". אם נפרק לגורמים את ההגדרה הרי מדובר במספר מישורי התייחסות: רווחה גופנית, רווחה נפשית, רווחה חברתית ופוריות חברתית וכלכלית. כלומר, כבר לפני מעל 60 שנים, הבינו כי חלקו של הפרט בקביעת בריאותו קשורה להתנהגויות ולבחירות שלו: סביבת מגוריו, הלכידות החברתית בה הוא חי, אורחות וסגנון חייו (כולל פעילות גופנית, תזונה בריאה והימנעות מהתנהגויות מזיקות כגון עישון וחשיפה לשמש) ובחירת מנהיגיו, כאלו שישפיעו על הסביבה ועתידה ובעקיפין על המשפחה. חלק מבריאותו איננה בשליטתו, כמו למשל המטען הגנטי שלו והתקדמות הידע הרפואי. מבחר עצום של חטיפים ב"סופר של היום"... צילום: עינת לב ארי
אז מה לכל זה ולערך של "לקנות מקומי"?מכל הרשום לעיל ניתן להבין שחלקו של הפרט בקביעת בריאותו הוא עצום. לבחירות שאנו עושים בחיים בהיבט של בחירת המזון שלנו, אורח חיים פעיל או יושבני, מציאת דרכים להפחתת מתח והימנעות (או לא) מהתנהגויות מזיקות כגון עישון וחשיפה לשמש, יש השפעה ישירה על בריאותנו ובריאות משפחתנו. אין ספק שאם היינו יכולים להחזיר רק חלק מהדברים הטובים של פעם לחיים של היום, היינו יכולים להרוויח רווח בריאותי גדול. קנייה מקומית כחלק מלקיחת אחריות על בריאותנו, היא אחת הדרכים להשיג זאת. מה היא "קנייה מקומית" ואיך עושים זאת?משתדלים לקנות בחנויות קטנות ולא ברשתות שיווק גדולות. קונים מזון המיוצר באזורינו כגון: גבינות, יינות, שמן זית, פירות מיובשים, תבלינים, מוצרי קוסמטיקה, ריבות, חמוצים ואוכל מבושל, וכמובן ירקות ופירות. הדבר נכון גם לגבי שירותים אחרים עליהם אנו משלמים כגון שירותי ייעוץ (תזונה, רפואה, טיפולי יופי, אופטיקה וחפצי נוי ומתנות). על מנת לוודא שאנו קונים מקומי רצוי לשאול את המוכר האם הוא מכיר את היצרן שאת תוצרתו הוא מוכר? האם הוא מכיר את שם החקלאי המגדל את הפירות והירקות? האם הוא יודע היכן השטח שלו ובאילו שיטות גידול (אורגניות או לא). נכון שלא תמיד זה נוח ולעיתים אף קצת יותר יקר, אך הנה מספר טיעונים למה זה כדאי. למה כדאי "לקנות מקומי"?
לסיכום, כל אחד מאיתנו הוא אור קטן וביחד ניצור אור איתן. התחילו לגדל, לקנות ולאכול מקומי למען חיים בריאים וטובים יותר. זה כדאי! |