ילדים וספורט תחרותי

חשוב לזכור: הפרזה באימונים בגיל צעיר עלולה להיות טעות להמשך הדרך

לעשות את הדברים בצורה נכונה

עם השנים נראה כי ישנה עלייה במספר הילדים אשר לוקחים חלק בספורט התחרותי. ברוב ענפי הספורט האולימפי מנסים לאתר את ספורטאי "העתיד"  ולאמנם אפילו לפני שסיימו את בית הספר היסודי. על מנת להיות ספורטאים תחרותיים ברמות הגבוהות, נדרש משטר אימונים קפדני והמחויבות והעוצמה הולכים וגדלים עד אשר לעיתים אף נחשבים כקיצוניים אף לספורטאי מבוגר. חשוב לדעת שהתנהלות לא נכונה של הילד תביא למצב שהשכר ייצא בהפסד. למשל, ביצוע אימונים קשים מדי שלא בהלימה לגיל הפיזיולוגי והכרונולוגי של הילד, או אי יצירת תמיכה של כל הסביבה הקרובה לילד וכדומה, עלולה בהחלט להיות הסיבה שהילד יסיים את הקריירה הספורטיבית שלו בטרם בכלל התחיל אותה ולא חסרים מקרים כאלה. בנייה של ילד ספורטאי עד הגיעו לבגרות מצריך תכנון וידע רבים מצד אנשי המקצוע המעורבים בתהליך. לא תמיד יש את הידע הנדרש בכל התחומים. במידה וישנו תחום מסוים שלא מטופל, הרי שייווצר ואקום באותו תחום ספציפי והבעיות בהווה ובטח בעתיד תגיענה ככל הנראה. ניתן לראות זאת בתחומי ספורט מסוימים בישראל לדוגמא - הפערים בין אותם ספורטאים (משחקי כדור לדוגמה) למדינות מתקדמות אחרות - גדולים למדי. על מנת להדביק פערים אלה יש צורך באנשי מקצוע בעלי ידע רחב במיוחד וניסיון יישומי באימון וגישה לילדים, תכנון ארוך טווח של שנים קדימה (למשל, בקבוצות הבונדסליגה הגרמניות המובילות נהוג לבנות תחזית ל- 15-20 שנים קדימה ויותר), וזו אחת הסיבות לרמה הגבוהה שגרמניה נמצאת בפסגת הספורט בתחומים רבים ובפרט בכדורגל.

מה מניע ומה מונע מילדים לקחת חלק בספורט?

ילדים לוקחים חלק בספורט מכמה סיבות: בכדי שיהיה להם כיף, בכדי לשפר את הכישורים, להשתייך לקבוצה, להיות מוצלח, לזכות בהכרה, לשפר את הכושר ולמצוא התרגשות. לעומת זאת, הם נושרים מספורט בגלל אינטרסים אחרים כמו: שיעמום, חוסר הצלחה, לחץ רב מדי, אובדן העניין, חברים שעזבו או משום שמפסיק להיות להם כיף וחוויה.

מתח, לחץ וחרדה

כאשר ילדים לוקחים חלק בפעילות ספורטיבית תחרותית, מתח ולחץ לפני, בזמן ואחרי הפעילות, הם מנת חלקם של המשתתפים הצעירים. ישנם ילדים אשר נמצאים יותר במתח וחרדה מאחרים באופן טבעי, כמו ילדים עם ביטחון עצמי ירוד וערך עצמי נמוך שמרגישים שיש להם מעט מאוד שליטה על מצבים. הם עלולים לחוות יותר לחץ בספורט תחרותי. כאשר הילד חש שהערך העצמי שלו, תחושת האהבה וההכרה מהסביבה נעשים מותנים בטיב השתתפותו בתחרות, עלול הילד לחוות לחץ גדול מדי. ילדים בענף ספורט תחרותי בודד לעומת ילדים בענף ספורט קבוצתי, יכולים לחוות את הלחץ התחרותי במידה גדולה יותר. מחקרים מראים שהפחד מכישלון והדאגה בקרב ילדים שלא יעמדו בדרישות התחרות, יכולים להיות המקורות העיקריים למתח וחרדה אצל ילדים בספורט. קיים חשש מסוים שהמתח בספורט תחרותי עלול לעכב את ההתפתחות הרגשית של ילדים צעירים, מכיוון  שהילדים אינם מבוגרים מספיק כדי להתמודד עם החרדות שהם חלק בלתי נפרד מספורט תחרותי. נשאלת השאלה האם ילדים צעירים צריכים בכלל להיות מעורבים באימון ותחרות מאורגנים. עם זאת, ישנם הסוברים כי למרות שהספורט גורם ללחץ, לא פחות מזה חווה הילד בחיי היום יום בתוך תחומי בית הספר. לדוגמא, בעת מבחן בכיתה או השתתפות בהופעה בבית הספר וכדומה. מה שיקבע בסופו של דבר את יכולת ההתמודדות של הילד עם הלחץ הם האישיות, האינטליגנציה, וההערכה העצמית של הילד.

לקריאה נוספת בנושא "ילדים":
השמנת ילדים: העתיד הרזה לא נראה באופק
הרגלי אכילה של ילדים: בעיות בהאכלה
האם ילדים צריכים אומגה 3?

מה הם התהליכים שמתרחשים בקרב הילדים בגילאים הצעירים מבחינת תפיסת העולם הספורטיבית?

בגילאים הצעירים הילדים למעשה לומדים ועוברים שינויים כל הזמן, והיכולת שלהם להעריך את עצמם מתפתחת מאוד לאט. בגילאי 6-7 ילדים מתחילים להשוות את עצמם לילדים אחרים, ותוהים האם אחרים יכולים לעשות דברים "קשים" כמוהם. ילדים צעירים לא רואים בזכייה את המדד היחיד להצלחה! הם עסוקים יותר בסביבה ובפיתוח מיומנויות מאשר בלנצח, לפחות עד שמישהו אומר להם שחשוב לנצח. עד גיל 10 פחות או יותר ילדים מאמינים שהצלחה מבוססת על מאמץ ואישור חברתי. למעשה רק לקראת גיל 12 ילדים מסוגלים לראות את ההבדל בין מיומנות, מזל, מאמץ ויכולת אתלטית.

רוב ספורטאי הצמרת העולמית בעברם לקחו חלק במספר ענפי ספורט, למעט התעמלות והחלקה אומנותית. המדע מראה שרצוי להימנע בגיל הצעיר מהתמחות בענף ספציפי ורצוי לעבוד ולהתנסות בפיתוח מגוון רחב של מיומנויות ספורט. כאשר חושפים את הילד למספר ענפי ספורט, הוא למעשה מפתח בסיס של מיומנויות מוטוריות שונות בכל אחד מהם, מה שיביא לסיכוי נמוך יותר לנשירה, להפחתת הסיכוי לפציעות ונטייה טובה יותר לפתח את היכולות האתלטיות. צריך לגרום לילד להתאהב בפעילות הספורטיבית, וכך עם הלהט והכישרון יש סיכוי גבוה יותר שייהפך לספורטאי תחרותי מצטיין בהמשך, ללא אימונים ותחרויות בגיל מוקדם מדי. ההמלצה לילדים לקחת חלק בספורט תחרותי מגיל ההתבגרות (11+), כאשר הוא מתאים לילד ומתנהל בצורה מבוקרת.

דגשים חשובים

אם וכאשר הוחלט שהילד הצעיר יהיה ספורטאי תחרותי - עלינו לשים לב לדגשים הבאים:

• הפעילות הספורטיבית צריכה להיות בהלימה ליכולות הילד ולשרת את הצרכים שלו.
• ההורים ורופא הילדים צריכים לשתף פעולה ולעבוד יחד, על מנת לוודא שהילד מתאמן אצל אנשי מקצוע (כמו מאמן כושר למשל) מיומנים וטובים, אשר יש להם את הידע בעבודה עם ילדים גם מבחינה רגשית. כמו כן, לרופא הילדים תפקיד חשוב במעקב קבוע אחר פרמטרים של גדילה, ממצאי לב ודם, התבגרות מינית וסממנים למתח נפשי אצל הילד. הרופא צריך להיות ערני לסמנים ותסמינים של אימון יתר ומה שמשתמע מכך.
• הילד הספורטאי צריך הערכה מתמשכת של הצריכה התזונתית ומדידות של משקל הגוף, בין היתר על מנת להבטיח צריכת קלוריות מתאימה לשלבי הגדילה וזיהוי מוקדם של התנהגויות אכילה פתולוגיים.
• הטיפול במקרה של פציעה הוא מנוחה או הפסקה של הפעילות.
• הילד, המשפחה והמאמן, צריכים בעזרת הרופא להיות מודעים לסיכונים של פגיעת חום (התכווצויות חום, תשישות חום, ומכת חום) ודרכי מניעה.

נכתב על ידי ד"ר איתי זיו (Ph.D), עוסק מזה שנים בתחום הפעילות גופנית, ספורט וחדרי כושר, בשיתוף עם קרן שכטר, B.Ed, מאמנת כושר בכירה ורכזת מדריכים ארצית ב"מרכזים לטיפול בילדים בעלי עודף משקל" במכבי שירותי בריאות, בעלת ניסיון רב באימון קבוצות ויחידים וספורטאית עבר בענף הג'ודו.
אל האתר של איתי: www.itaiziv.co.il