לחם - מדוע משמין? איזה לחם מומלץ? מה לגבי דיאטת הלחם?

פרוסת לחם לבן   צילום: Ricardo Perina

היום יש מספר עצום של סוגי לחמים - לחם מקמח מחיטה מלאה, קמח לבן, קמח אחיד (שילוב של קמח מלא וקמח לבן), קמח קוסמין, קמח שיפון מלא/לא מלא, עם גרעינים בלי גרעינים, חיטה נבוטה או טרום נבוטה, עם שמרים בלי שמרים ועוד. ה"צרכן הפשוט" יכול לקבל מכל המגוון הזה סחרחורת ובאמת קשה לדעת מה לבחור.

הלחמים המומלצים יותר הם הלחמים המלאים, הם מכילים סיבים תזונתיים, מועשרים בויטמינים וחומצות שומן חיוניות וגם משביעים יותר. לחם לבן אינו משביע באותה המידה ומתעכל גם פחות טוב. לאנשים הסובלים מנפיחות בבטן או יש עיכול חלש מומלץ לאכול לחם ללא שמרים. לחם ארוז מכיל חומר משמר, אם מכינים בבית או קונים במאפייה טובה ניתן לחסוך את החומר המשמר דבר המוריד את איכות הלחם.

בנוסף לכך, לחם ניתן לשמור במקפיא, ולהאריך את חיי המדף שלו, ולקחת אותו איתנו כמעט לכל מקום, ומכיוון שהוא כל כך נוח הוא גם מאוד נפוץ. ברוב במסעדות ובתי הקפה מוגש בתחילת הארוחה או כחלק מהארוחה. ידעתם שניתן לבקש סלט בלי לחם?!

השמנה, כלומר עלייה במשקל, אינה יכולה להיגרם מסוג מזון כלשהו. מפתיע? אולי כן ואולי לא. אני רוצה לשבור כאן מיתוס. למרות שכולם יודעים שבורקס זה משמין, הוא לא משמין. אין אוכל משמין. יש אוכל לא בריא, יש אוכל לא משביע, יש אוכל שאנחנו בוחרים לאכול ממנו בכמויות גדולות, ולכן אנחנו נשמין (כמובן למי שיש נטייה להשמנה ישמין בכל מקרה ויש כאלה הפוך, שהם רזים גנטית שלא משנה כמעט מה יאכלו, הם לא ישמינו - אתם בטח מכירים אותם, אלה האנשים שאנחנו פחות אוהבים...).

הכוונה כאן היא בלקיחת אחריות על הכמות שאנחנו אוכלים ועל מה שאנחנו מכניסים לפה. קל להגיד אוכל משמין, ולמחוק אותו מהרפרטואר. מצד שני, ברוב המקרים האלה, האוכל ה"אסור" הופך להיות מפתה, ומגרה פי עשרות מונים ואז שכשאנו כבר נשברים או מרשים לעצמנו לאכול ממנו, נמצא את עצמנו אוכלים ממנו בכמויות גדולות מאוד ולא בפרופורציה.

ולהוכחה לכך אציין את דיאטת הלחם של אולגה רז, דיאטה בה אוכלים בעיקר לחם קל או לחם רגיל עם מריחה דקה, ביצה ומנת חלבון (חזה עוף/דג) בצהריים, וירקות כמובן. רוב האוכל מבוסס על לחם, ואנשים שמתמידים בה יורדים יפה מאוד במשקל. הבעייה בדיאטה הזו שהיא חד גונית ולאחר תקופה מוגבלת, אנשים ימאסו בה ויתחילו לחפש גיוון. אך מבחינת התכלס היא מספקת את הסחורה קרי, ניתן לרדת איתה במשקל.

מה שצריך לשים לב לגבי כל סוגי הלחמים: פרוסה רגילה השוקלת 30 גרם, מכילה כ80 קלוריות, לחמניה או פיתה מכילה ערך קלורי של 3-4 פרוסות לחם, גבטה מכילה 4-5 פרוסות, כנ"ל לגבי בגט. בייגל שווה 4-5 פרוסות לחם ,פיתה עירקית שווה 8 פרוסות לחם.

אנחנו צריכים להיות אחראים על הכמויות שנכנסות לפינו. הבעיה בתרבות שלנו "שצריך" לסיים מהצלחת ולגמור את מה שקנינו. אנו יכולים להזמין בגט ולדחוס אותו פנימה כי זו הארוחה, למרות ששבענו כבר בחצי שלו, וזו נקודה חשובה לשים אליה לב. אם נאכל לאט ובהקשבה לגופינו נוכל להרגיש מתי אנו שבעים, ואם כך נוכל להשאיר את העודפים בצלחת ללא רגשות אשם, או לשמור לאחר כך. וכך חסכנו משמעותית בקלוריות וגם שיפרנו את התחושה הכללית, שאנו לא כבדים או מפוצצים וקשה לנו לנשום. מצד שני אם אכלנו יותר והרגשנו ממש שבעים, תחושת הרעב לא תופיע מהר כמו אם היינו אוכלים פחות, ואז נאכל פחות וניצור איזון מבחינה קלורית. וכך ניתן לאכול כל אוכל שנחפוץ בו, ולהישאר מאוזנים. הסוד הוא בהקשבה לגוף. נשמע נהדר וקסום. זו דרך שנקראת אכילה אינטואיטיבית וזו עבודה שאך ורק על ידי תרגול ואימון ניתן להגיע לשם, ולהצליח להנות מכל אוכל ללא רגשות אשמה, לשמור על משקל תקין ולהיראות ולהרגיש נהדר.