אכילה וכעסים: כיצד להפריד בין השניים?

אכילה מתוך כעסים בעלת תכונה מעניינת ביותר: היא חסרת טעם כמעט ומזינה את עצמה.
מדוע חסרת טעם? כי כאשר אוכלים מתוך רגש, לרוב אוכלים מהר ולא ממש מרגישים את הטעמים והמרקמים של המזון. לא ממש טועמים, לא ממש לועסים, לא ממש נהנים מהאוכל. האוכל משמש משהו שאינו קשור למזון. משהו אחר לגמרי.

מדוע מזינה את עצמה? לרוב כאשר מסיימים לאכול מתוך כעס, מגלים דבר מעניין: הכעס המקורי (על המורה/מזג האוויר/מס הכנסה) נדחק לקרן זווית, ובמקומו הופיע כעס חדש - על עצמך. הוא מלווה, לרוב, במילים מהסוג של "למה אכלתי? איזה שמן אני! כמה בלסתי? הלכה הדיאטה! אני חסר אופי, חסר תקווה" וכדומה.

ואז מה קורה? אז, אנחנו חוזרים להרגיש רע עם עצמינו. מה עושים כדי להירגע? נכון, חוזרים לאכול!
וכך בלי משים אנחנו מוצאים את עצמינו בסוף היום עייפים, מתוסכלים, מרגישים שמנים ועם בטן כואבת. והכעס? בינתיים טוטא מתחת לשטיח.

אז מה עושים?! קודם כל, נרגעים: אתם לא לבד, זו תופעה ידועה ונפוצה.

מחקר שנערך בבי"ס לרפואה במסצ'וסטס, ארה"ב, יצרו תחושות כעס בנבדקים בעלי משקל תקין ואחרים בעלי עודף משקל. שתי הקבוצות קיבלו מזונות אהובים, בעלי ערך קלורי זהה. שתי הקבוצות אכלו יותר בעקבות תחושות הכעס שלהן.

החוקרים הציעו שתי דרכים להתמודדות עם אכילה מתוך כעס. אחת: הסחת הדעת (distraction), השנייה: הפעלת שיקול דעת (rumination). אסטרטגיות ההסחה היו יעילות יותר משיקול הדעת, אבל רק לבעלי עודף משקל. כלומר, נבדקים שהגיבו לפעילויות אחרות במקום אכילה בהמשך לתחושות הכעס (פעילות גופנית, קריאה וכו') אכלו פחות מאלה שלא השתמשו באסטרטגיות הסחת הדעת.

האם זה פותר את הבעיה של אכילה רגשית? אני מניחה שזהו פתרון זמני. יחד עם זאת, אם יש כלי שניתן להשתמש בו לאיזון התנהגות מסויימת, שאתם יודעים בוודאות שהיא התנהגות שפוגעת בכם (כמו אכילה מתוך כעס ולא מתוך רעב), אין סיבה שלא לגייסה לטובתינו. צאו להליכה, שבו עם הילד לעזור בשיעורים, שוחחו בטלפון עם חברה - כל מה שעובד לכם ומשרת את המטרה.

מאחלת לכולם חג אביב שמח, חג חירות אמיתי!

עדי זוסמן, דיאטנית קלינית התנהגותית ומאמנת בריאות.