הפחד מרזון: יש דבר כזה?

בתת המודע שלנו אנו מפחדים לרזות

הפחד מרזון נשמע לכם מוזר? בוודאי! הרי רובינו היינו רוצים להיות רזים יותר. רזים ב- 30, 10 ואפילו 2 ק"ג. הרצון, שלא לומר החלום להיות רזים, הוא מודע וברור. תעשייה שלמה, תעשיית הרזון, יושבת עליו ומתפרנסת ממנו. מתחתיו, אי שם בנבכי תת המודע, יושב במקרים רבים רצון אחר, לא מודע, לשמור על השומן או על התחושה ש"אני שמנ/ה".

בכל בעיה גופנית, כאב או מחלה, קיימים גם הפן הגופני וגם הפן הרגשי. למשל, אדם שסובל מכאבי אוזניים וירידה בשמיעה - ניתן להתייחס לזה כפשוטו, ולומר "זו מקריות בלבד שאלו האוזניים". וניתן גם לשאול את השאלה: "איזה רווח (או רווח לכאורה) יש לאדם זה מהירידה בשמיעה?", "מה הוא מעדיף שלא לשמוע?".

גם כשאנו סובלים מעודף משקל, הסיבה העיקרית היא בדרך כלל לא חוסר ידע בענייני תזונה. כמה מאיתנו כבר ניסו הכל? כמה מאיתנו יכולים ללמד את הדיאטנית מה צריך לאכול? לא מעט. ועדיין עודף המשקל יכול להיות עקשן. לעקשנות יש סיבה, והיא ה"יתרון" שבעודף המשקל.

דוגמאות? בבקשה!

יש דוגמאות למכביר. ק', מטופלת רווקה, יודעת לספר שהדבר שהיא הכי רוצה בעולם הוא זוגיות. באותה מידה, הדבר שק' הכי מפחדת ממנו הוא זוגיות. הסיבות לכך רבות וכוללות מפגשים לא מוצלחים שהיו לה עם גברים במהלך חייה, גברים שנעלמו והלכו ועוד. לפי ק' "כל עוד איני רזה אני לא ראויה לזוגיות". כך התחושה שהיא שמנה מדי, מגנה עליה בפני אותו דבר מפחיד - יצירת ושימור זוגיות. ק' אינה שמנה פיזית, אך התחושה "אני שמנה מדי" בה היא מסתובבת בעולם, מהווה עבורה תירוץ לכך שאינה יכולה כרגע להיות בזוגיות.

דוגמה נוספת, א', מטופלת מהמגזר הערבי, הבינה במהלך הטיפול שהחלה להתלבש בבגדים מסורתיים צנועים (אליהם עברה מלבוש מודרני) ולעלות במשקל, בערך באותה תקופה. בתקופה זו היא הייתה עסוקה בשאלת ההשתייכות והזהות שלה, והיה לה חשוב להרגיש שייכת לאחותה ואמה, שתיהן נשים בעודף משקל ניכר, שלא יצאו ללימודים ועבודה מחוץ לבית, ולא עברו מעולם ללבוש מודרני. כך, באופן לא מודע, חיבר עודף המשקל את א' לאמה ולאחותה. בנוסף, במהלך התהליך עלו תפקידים נוספים של השומן לתודעתה של א': השומן מאפשר לה מנוחה. א' גדלה בבית בו הייתה צריכה להוכיח את עצמה ולעבוד ללא הפסקה, גם כיום היא מרגישה רגשות אשמה כאשר נחה לכמה רגעים מהעבודה בבית ומחוצה לו. השומן שם אותה במצב של "אין ברירה" לכאורה, היא מרגישה כה כבדה ועייפה ומרגישה שחייבת לנוח. תפקיד נוסף של השומן עבור א' הוא לשמור על מערכת היחסים שלה עם אחותה מפני קנאה. אחותה לא נישאה, לא ילדה ולא פיתחה קריירה כמו א'. א' אמרה: "אם הייתי גם רזה בנוסף לכל, אז בכלל אחותי הייתה מקנאה בי וכועסת עליי מאוד".

לקריאה נוספת:
הקשר בין מצבי הרוח לנפיחות בבטן
מביישנות לאסרטיביות בדרך לבריאות
אכילה וכעסים: כיצד להפריד בין השניים?

אז מה עושים?

אוקיי, ונניח שהבנו את תפקיד השומן עבורנו. איך משחררים אותו מתפקידו? ראשית, מטפל טוב יידע ליצור בטחונות פנימיים, כך שאכן יהיה אפשרי לשחרר את השומן מתפקידו מבלי ליצור בהלה, או תחושה שמשהו חסר. אם לא נתחבר לאותן חוזקות ועוצמות שבנו, ייתכן שבמקום לאכול אכילת יתר, נעבור לכסוס ציפורניים או לעשן - ואת זה איננו רוצים.

לאחר יצירת הביטחונות אין כבר צורך בתפקיד השומן וניתן לשחרר אותו מתפקידו. כיצד? יש דרכים רבות לעשות זאת. הכלי המרכזי בטיפול שלי הוא תטא הילינג, שיטת ריפוי אנרגטית לזיהוי ושינוי דפוסים ואמונות מגבילות.

טיפ לבית...

אם אתם סובלים מעודף משקל ו/או מערכת יחסים מורכבת עם הגוף והאוכל, אני ממליצה לכם לעצום עיניים ולדמיין, שאתם מתקלפים מהשומן העודף ויוצאים לעולם בלעדיו. פוגשים בו את המשפחה, האנשים מהעבודה, החברים. מעבר לקלילות שאולי תחושו, מה חסר שם? מה יש שם עכשיו שלא היה קודם? אפשר לדמיין אחר כך את התהליך ההפוך. "לובשים" מחדש את השומן ומתבוננים במה חסר עכשיו? מה עכשיו נמצא בעודף? התשובה לגבי תפקיד השומן תגיע במוקדם או במאוחר. המודעות היא צעד ראשון בדרך לריפוי ושחרור השומן מתפקידו.

הכותבת היא  מיטל גבע אוחיון, מפתחת שיטת "להיות חבר/ה של הגוף" לטיפול משולב באכילה רגשית, דיאטנית קלינית, עורכת מדעית של ספרי בריאות, מרצה ומכשירה מטפלים לטיפול בשיטה. אל האתר של מיטל: www.meitalgeva.com