איך להתייחס לעצמך ביום של דימוי גוף רע?

כולנו מכירים את זה. את אותם הימים שקמים הפוכים על הבוקר, על צד שמאל, השיער לא מסתדר, אף בגד לא מתאים, המכנס לא נסגר וכל בגד מבליט את מה שרוצים להסתיר. הדמות הנשקפת מהמראה נראית שמנה, מאיימת, מכוערת (אף על פי שאותה דמות הביטה אלינו אתמול והרגישה טיפה או אחרת לגמרי).

טלי גולדנברג טלי גולדנברג, דיאטנית קלינית B.Sc.Nutr, 10.01.2014

שלח לחבר הדפסה תגובות

קמת על צד שמאל - מה עושים?

בדרך כלל, אנו אומרים לעצמנו שיום שמתחיל "רע" יגמר ברע. אם היה אפשר - עדיף היה להישאר מתחת לסדינים ולשמיכה. ביום כזה אנו חושבים שיש סיכוי טוב שנריב עם הבוס, נאחר לפגישה ונהיה חסרי סבלנות כלפי הילדים, ואם כבר היום הזה רע, אז מה זה משנה אם נפנק את עצמנו באיזה קפה ומאפה שישפר מעט את מצב הרוח? "מגיע לי" אתם אומרים, "יש לי יום רע", "גם כך אני מרגיש מבפנים שיהיה לי יום רע מבחינת דיאטה, אז אין טעם היום להתאמץ, ממחר אני אשמור".

ימים כאלו יכולים להסתיים בנפילה ואף משבר, שיכולים לשבש ולהרוס תהליך ארוך של מאמץ לשינוי הרגלי אכילה או ירידה במשקל. הדימוי הרע מתבסס עוד יותר במקומו, כי לא רק שמרגישים רע ונראים רע, אנו גם לא מספיק טובים/חזקים/בעלי כוח רצון כדי להצליח (בעיני רוחנו כמובן). היות וכל אחד מאיתנו נאלץ ללמוד לחיות עם עצמו ורצוי שבשלום, נצטרך להתחיל לדבר אל עצמנו טיפה אחרת ברגעי המשבר. לפניכם 7 טיפים חשובים שיעזרו לשנוא את עצמכם באותם רגעים טיפה פחות ולאהוב טיפה יותר.

הכירו בכך שהתחושה "אני שמן/שמנה" אינה רגש

הסתכלתם היום במראה ומכל זווית אתם מרגישים שמנים, ומשפטים כמו "היום הולך להיות רע", "איך אצא כך מהבית", "עוד פעם אצטרך ללבוש בגד שחור רחב שיסתיר את כל מה שאיני רוצה שיהיה גלוי לעיני כל...", "נמאס לי מעצמי", "אני לעולם לא אראה כמו שאני רוצה להיראות", "אני חסר ערך", "אין לי כוח רצון" - הם משפטים מוכרים שעולים בראשנו. נסו להבין מה עומד מאחורי ההרגשה הזו. האם אנחנו בעצם מרגישים אשמים? מפוחדים? בודדים? בלתי נראים? לא מספיק טובים? האם ייתכן שאי שביעות הרצון מהדמות שניבטת מהמראה אינה נובעת מהמשקל, אלא מייצגת משהו אחר בנו שאיננו מרוצים ממנו? אלו רגשות שאינם בהכרח קשורים לגופנו, אך קל לנו לתת לכל הרגשות הללו תגית אחת שקשורה למשקל, והשומן הוא האשם בכל הסיבות שבגינן אנו חשים לא מרוצים בחיינו, ולמה? כי השומן נראה לעין, והמשקל בא לידי ביטוי במידה, במכנס ובבטן שבולטת. כי קל לנו להסתכל על החוץ, על הרובד החיצוני יותר, מאשר להתחיל לקלף קליפות ולהיכנס לעומקם של דברים. מי יודע מה נמצא שם בפנים ומי יודע איך נתמודד עם זה. כי אנחנו חיים בחברה שמקדשת את הרזון ואת המושלמות ופני הדברים הופכים למהות. שאנחנו נופלים למצב רוח רע ומאשימים את המשקל, אנו פעמים רבות יוצרים אידיאליזציה במוח: כשנרזה - נהיה מאושרים, כשנרזה - נמצא זוגיות טובה או נתקבל לעבודה נחשקת. מדובר במצב בעייתי שבו כל הכישלונות או ההצלחות שלנו תלויות במשקל ובשומן. הן הסיבה לכישלון, או לחילופין הן המקור לתירוצים ותקיעות. אנו מנציחים את התקיעות בחיינו במראה שלנו.

"אם אני שמנה, איך אמצא בן זוג? ברור שלא ירצו אותי כך". יותר קל להיות פאסיביים ולקבל את הגזרה שהמשקל כופה עלינו, מלנסות לעשות צעדים אקטיביים למציאת בן זוג ולהעריך את כל התכונות הנפלאות שיש בנו. אבוי ליום שבו יורדים במשקל ומגלים שלא הכל מתיישב על פי הפנטזיה שבנינו לעצמנו בראש במשך זמן כה רב. החליטו היום שאם אתם מרגישים לא טוב - תבררו את הסיבה האמיתית שמסתתרת מאחורי המראה. נסו לקבל אותה כחלק מכם והתחילו לטפל בה.

התייחסו לעצמכם כאילו אתם מתייחסים לחבר טוב

שתחושת שנאת הגוף משתלטת, קשה להיות נחמדים ונעימים לעצמנו. אנו נוטים להיות השופטים הכי גרועים של עצמנו, וגם לקחת את תפקיד התליין. האמירות הקשות שאנו אומרים לעצמנו יום יום (ואני מצטטת דברים שנאמרו לי: "אני חזירה", "אני בהמה חסרת רסן ושליטה", "אף אחד לא ירצה אותי כך", "אני אפס", "עדיף לי להישאר בבית ולא לצאת כך לרחוב" - עושות נזק רב לתחושת הערך העצמי שלנו ואיך שאנו נושאים עצמנו בעולם, ואלו אכן אמירות קשות! נסו לחשוב מה אתם הייתם אומרים, וכיצד אתם הייתם מעודדים חבר טוב לו היה במצבכם. בוודאי לא הייתם אומרים לו להעניש את עצמו בגלל מבנה גופו, לא הייתם מייעצים לו להרעיב עצמו ובוודאי לא הייתם אומרים לו שהוא חסר ערך ולא שווה. נסו לדמיין איך הייתם מעודדים אותו, הרי קל לנו לדבר אל אחרים ופחות קל לדבר אל עצמנו. אם לא הייתם חושבים לדבר כך לאף אחד אחר אהוב בסביבתכם - אז למה לכם לעשות זאת לעצמכם? מהם משפטי הניחום והעידוד שאתם אומרים לחברים טובים במצוקה או בהרגשה רעה?

הכירו בכך שאתם הרבה יותר מורכבים ממבנה גופכם

איך שאתם נראים - אינו הדבר שמגדיר מי אתם ומה האיכויות שלכם. אתם לא משקל גוף, ולא מסת שומן או צלוליט. לא מספר בג'ינס ולא היקף ירכיים או מותניים. אתם בני אדם שמורכבים מחלומות, שאיפות, חוויות, תקוות, אהבות, כישרונות, חוזק ועוד כל כך הרבה. ישנם ביניכם אמנים יצירתיים ומוכשרים, ואחרים עם שכל חריף שיודע לנתח נפלא מצבים מורכבים, אחרים בעלי נדיבות לב וחמלה לאנשים ואחרים בעלי כישרון מוזיקלי או עסקי יוצא דופן. יש לכם מטרות, יקירים שאוהבים אתכם, קריירה מספקת ועוד. לא ייתכן שמשקל ימחק את כל התכונות והכישרונות הללו ויהפוך אתכם לטובים או רעים. הפסיקו לתת כל כך הרבה "משקל" למשקל - המשקל הוא לא שופט ביום הדין שמכריע על שוויכם.

לקריאה נוספת:
אכילה וכעסים: כיצד להפריד בין השניים?
הפחד מרזון: יש דבר כזה?
מביישנות לאסרטיביות בדרך לבריאות

העבירו את הפוקוס שלכם מהחיצוני אל הפנימי

היום אנו נוטים ללכת לאיבוד כאשר אנשים מפורסמים, לעיתים רק בשל מראם או בשל פרובוקציות שמעוררים, בלי שבאמת הרוויחו זאת בעבודה או כישרון מיוחדים, אך זכרו שקיימים המון אנשים שבזכות כישרונם, תושייתם וחלומם, הפכו להיות אנשים מוערכים וזאת בשל פועלם בלבד. עשו רשימה של אנשים שמעוררים בכם השראה, ולא בגלל משקלם או איך שנראים, אלא בגלל מי שהם ומה שהם עושים. רשמו את האיכויות שלהם שבזכותן אתם מעריכים אותם, וזכרו שאותן התכונות הן אלו שמגדירות את מי שאנחנו, ואתם לא שונים מהם!

הרשו לעצמכם להרגיש - גם כשהרגשות הם שליליים

פעמים רבות כדי לא להרגיש או להתמודד עם תחושות לא נעימות - אוכלים. אנחנו אוכלים כדי לסמא, לדכא ולהעלים את ההרגשה הרעה. אנו מתקשים להתמודד עם תחושות אלו ומעדיפים להעלים אותם, ולאוכל יש נטייה לעשות זאת כי הוא שם תמיד, מנחם ומרגיע, לא מאכזב, נגיש וזמין כמעט בכל עת. הבעיה היא שהנחמה והרוגע נוכחים לפרק זמן קצר בלבד. שפרק זמן זה חולף - אותם הרגשות חוזרים ולפעמים גם ביתר שאת, כי מלבד התחושה הרעה שהייתה קודם לכן מסיבה מסוימת (שלא נעלמה או נפתרה לה כך בין רגע), מתווספות שלל האשמות ואכזבה שלאחר מעשה.

"למה הייתי צריכה לאכול עכשיו את הפיצה הזו?", "למה אני לא מצליחה להתאפק וחייבת להרוס תמיד עם העוגיות האלו, אני אפילו לא מתה עליהן?". נוצר מעגל שלילי של תחושה רעה שמדוכאת על ידי אוכל שבעצמו גורם אחר כך לתחושה רעה, וחוזר חלילה. זכרו, רגשות באים והולכים. הרגשות שלנו מתחלפים כל הזמן. הרי יש לנו גם רגעי שמחה, דאגה, עייפות, הצלחה, אושר, התרגשות ועוד. כעת אתם מרגישים רע. היו מודעים לכך שזה המצב. זהו מצב טבעי ונורמאלי, והוא חלק מארסנל רגשות שאנו חווים מדי יום. אל תפחדו ממנו, אל תילחצו ממנו, אל תנסו מיד להעלים אותו. היו בטוחים שגם רגש זה יחלוף כמו גם אחרים שהיו קודם לכן, וקבלו מצב זה בהבנה במקום לדחוף אותו לפינת סתר כלשהי על ידי אכילה.

תרגלו חשיבה חיובית

גם אם אתם חושבים שזה לא מועיל, בכל פעם שאתם מתרגלים חשיבה חיובית - אתם לוקחים מעט מהכוח של האנרגיה השלילית. חשבו על כך כאל שריר לא מיומן שיש לאמן אותו. ככל שתתרגלו זאת יותר, יהיה לכם קל יותר להעלים את החשיבה השלילית בהמשך. מחשבה בוראת מציאות. אם בכל בוקר תחזרו על משפט חיובי כלפי עצמכם ותחזרו עליו מספיק פעמים, משהו מזה ישקע פנימה, ואולי בהמשך תקומו בבוקר ותסתכלו על עצמכם במראה עם טיפה יותר סבלנות, חמלה ואהבה.

פנקו עצמכם במשהו שייתן לכם הרגשה נעימה (שאינו אוכל)

מתי בפעם האחרונה לקחת לעצמכם פסק זמן שבו הקדשתם משהו קטן וטוב לעצמכם ולעצמכם בלבד? קל לטבוע במשימות היומיומיות שאינן נגמרות, חובות, מטלות, סידורים, ילדים, בני זוג ועבודה - ושכחתם את עצמכם איפשהו בדרך. יש לכם יום רע? פרגנו לעצמכם במשהו נעים שיעשה לכם טוב: אמבטיה עם מלחים וכוס יין, תרגילי הרפיה ונשימה, עיסוי או טיפול במספרה, קניית ספר טוב או פריט קטן כמו צעיף, כובע או עגילים, מניקור/פדיקור או סרט בקולנוע - כל דבר שיוכל לעשות טוב, כי מגיע לכם. היו עדינים ולא שופטים את עצמכם. התמודדות עם המחשבות הרעות אינה קלה אך היא אפשרית! אל תתייאשו! אתם לא לבד ודברים תמיד יכולים להשתפר! באהבה ובהצלחה!