95% המבצעים דיאטה נכשלים במבחן התוצאה
95% המבצעים דיאטה נכשלים במבחן התוצאה

בצורה פרדוקסלית הסיבה הראשונה היא דיאטה

מחקרים מראים ש- 95% מהאנשים המבצעים דיאטה נכשלים כי הדיאטה נתפסת כסבל, צמצום הנאות החיים, הגבלה, חוקים נוקשים ומשטר, ולכן אנחנו גם כל הזמן "דוחים" את הדיאטה ליום ראשון, לאחרי החגים. כאשר מישהו אחר מכתיב לי מה לאכול, מתי לאכול וכל כמה זמן לאכול, נוצר מצב שאני לא מקשיב לגוף שלי (שיודע הכי טוב מה נכון לי). כאשר "הדיאטה" לא מגיעה ממקום של הקשבה פנימית הסיכוי להתמיד בה נמוך מאוד. ככל שנעשה יותר דיאטות בחיינו אנחנו מראש קובעים שנהיה שמנים יותר. רוב האנשים שמגיעים אליי מגיעים אחרי ניסיונות רבים של דיאטות בכל הצורות והמינים: מייעוץ אישי, קבוצתי, תרופות, כדורים, מדבקות ומה לא, וכאשר אני שומעת בחורה בת 20 שמגיל 8 בדיאטות ועדיין ממשיכה לחפש את הפיתרון - זה כואב. אז מה הפיתרון? לא עושים דיאטה.

מפילים את האחריות על מישהו אחר

הדיאטנית, הפסיכולוגית, אמא שלי, אבא שלי, החברים שלי, הילדים שלי, הבעל שלי. משפטים כמו "אם בעלי היה מכין לי סלט בערב היה לי יותר קל", או "אם הילדים היו נרדמים מוקדם הייתי עושה פעילות גופנית", או "אם אמא שלי לא הייתה לוקחת אותי לקבוצות דיאטה מגיל 0 הייתי היום רזה", או "קיבלתי דיאטה כל כך קשה שלא הצלחתי לעמוד בה" ועוד, בעצם מורידים ממני את האחריות למי שאני היום. אז קודם כל - קחו אחריות! קחו אחריות על החיים שלכם, על האוכל שאתם אוכלים, על התנועה שלכם, על החברים שלכם, על החינוך שלכם, על הזוגיות שלכם. אני תמיד אומרת שאם אני רוצה לשנות מישהו קודם אני צריכה לשנות את עצמי, ורק בעקיפין אני יכולה להשפיע על האחר - אז קחו אחריות!

השפעת הסביבה

כמה אנחנו מושפעים ממה שהסביבה חושבת עלינו או אומרת לנו? קחו לדוגמא את אלה שאומרים לנו "את לא תצליחי, חבל על המאמצים שלך והכסף שלך", או "אין לך סיכוי. אם פעם שעברה לא הצלחת - למה שהפעם תצליחי?", או "נו תאכלי, חיים רק פעם אחת" (אני מאוד "אוהבת" את אלה ש"מאכילים" אותנו), או "עוד הפעם דיאטה? לא נמאס לך", או "יואו תראי איך רזית זה כבר יותר מדי". הבעיה היא לא אלה שאומרים את המשפטים האלה, אלא אנחנו שמקבלים את זה ברוח לא טובה או מפרשים את זה למקום שלילי, או באמת מאמינים שמה שהם אומרים לנו זה נכון. רק כאשר נתחיל להקשיב לעצמנו, כמובן במקום החיובי שלנו ולא נקשיב לקולות שליליים מהסביבה (או קולות שליליים שלנו), נוכל להתקדם בתהליך ולהגיע לאן שרק נרצה.

דיאטה זה סבל והימנעות ממזונות אהובים

אף אחד לא אוהב לסבול. אנחנו מונעים ממקום של חתירה לעונג והימנעות מכאב. כאשר יש יותר מדי כאב וסבל במקום של הדיאטה אנחנו נפסיק עם זה, ולכן כדי שהתהליך יצליח הפעם רצוי שהוא יהיה מהנה. חשוב להסתכל על הרווח שבתהליך ובתוצאה, ליהנות גם מהדרך ולא רק מהמספר שמופיע על הצג של המשקל.

חוסר אמונה בהצלחה שלי

כאשר אני שואלת איך אתם אוכלים והתשובה היא "כשאני בדיאטה או כשאני לא בדיאטה?", אני מבינה שפה הבעיה. כשאני בדיאטה אני אוכלת מסודר, מקפידה ואולי אפילו יורדת במשקל, וכשאני לא אני עולה חזרה. ברגע שאנחנו מבינים שזאת דרך חיים ולא רק דיאטה ואין את החלוקה הזאת ואין שחור או לבן אלא יש הרבה אפור באמצע, אז הכל נראה אחרת וגם האמונה שלי לגבי עצמי הולכת וגדלה כי אם אכלתי במסעדה פרוסת עוגה זה לא אומר ש"הרסתי" את הדיאטה - זה רק אומר שזה חלק מהחיים. אז חיזוק האמונה שלי לגבי עצמי ולגבי היכולות שלי זה דבר חשוב בתהליך. האמונה שאני כן מסוגלת לרדת במשקל, לאכול מסודר, לעסוק בפעילות גופנית וגם ליהנות מהאוכל, להקשיב לגוף שלי, להקשיב לעצמי ולהאמין בעצמי ללא הלקאה עצמית וללא אשמה עם הרבה קבלה ואהבה.

לקריאה נוספת:
מגיעים הביתה ומתנפלים על אוכל?
בישול במיקרוגל: זה בריא?
10 הדיברות לאכילת שוקולד בדיאטה

הפחד מלהיות רזה

כן, תתפלאו - גם אם החלום שלי זה להיות רזה יש איזה פחד להיות רזה לפעמים בלא מודע שמונע ממני להגיע לשם כי איך זה יהיה? איך אני אראה? מה יגידו לי? איך יסתכלו עליי? איך אני אתמודד עם התגובות? פתאום אהיה חשופה יותר ולא מוגנת. כאשר מתרחשת ירידה במשקל ובמיוחד כאשר הירידה היא גדולה - גם האמונות שלי, הערכים שלי והזהות שלי לגבי עצמי ולגבי העולם משתנים גם הם. כך אפשר לעבור את התהליך ממקום אמיתי ונכון שיהיה לכל החיים ולא רק משהו זמני.

אמונות מגבילות לגבי עצמי ולגבי הדיאטה

אמונות כמו "דיאטה זה סבל", "חיים רק פעם אחת", " אם זה לא מושלם זה לא טוב", "אני שמנה ותמיד אהיה שמנה", "אני אוכלת כמו חזיר", "אין לי יכולת שליטה", "אני עצלנית" ועוד, הן אמונות שרק מחלישות אותנו ומונעות מאיתנו להתקדם בתהליך. ככל שנלמד לסגל לעצמנו אמונות מחזקות ומעצימות, כך הסיכוי להצליח רק הולך וגדל. לדוגמא, במקום להגיד לעצמי שאני עצלנית, אז אני יכולה להגיד שבנקודה הזו התנהגתי בצורה עצלנית אבל במקום אחר אני מאוד חרוצה ולכן אני לא באמת עצלנית אלא רק התנהגתי כך במקרה ההוא. אז להתמקד בזה שאני כן חרוצה ואני כן יכולה, ואולי הייתי שמנה עד היום ומהיום והלאה אני לומדת שאפשרי עבורי להיות במשקל תקין ואני ממשיכה לחזק את האמונה הזו. זה יכול להיות בכתיבה, בדיבור עצמי או במחשבות חיוביות.

בעיית אקולוגיה

מאחורי כל התנהגות שלנו, גם אם היא התנהגות "שלילית" (נניח אכילה בולמוסית או עישון סיגריות), בלא מודע שלנו מסתתרת כוונה חיובית להתנהגות הזאת. לדוגמא, אכילה בולמוסית כי אני רוצה לשמור (בלא מודע) את השומן שעוטף אותי כי הוא נותן לי הגנה, כי ככה לא מתקרבים אליי או כך אני יכולה להימנע מזוגיות שזה משרת אותי.

חוסר ידע בתחום

נכון שהיום קיים ידע בשפע. אם רק נרצה תפריט של 1,200 קלוריות - נקיש בגוגל ונקבל. אם נרצה הנחיות לסוכרת נקבל בקלות. מרוב השפע הזה לפעמים אנחנו גם מבולבלים ולא יודעים מה נכון ומה לא נכון, יש הרבה יועצים שמגיעים מכל מיני תחומים ולפעמים זה מאוד מבלבל, וכך בעצם נוצרים גם המון מיתוסים לצד הידע הרב הזה והמיתוסים האלה מקבעים אותנו או מונעים מאיתנו להתקדם או לפעול נכון, ולכן ידע מאיש מקצוע כמו דיאטנית לדוגמא (או כל מומחה אחר בתחום) הוא דבר חשוב.

חוסר מודעות אישית לגבי עצמי

ככל שנרחיב את המודעות שלנו לגבי עצמנו, כך נחיה יותר בשלום ובקבלה, בשלווה ובלמידה אינסופית. נוכל להתמיד ולהמשיך בתהליך כל חיינו כי הרי המטרה הסופית היא להכיר את עצמנו, להקשיב לאותות הפנימיים שבתוכנו ומשם לפעול, וזה בהחלט אפשרי. זאת העבודה האמיתית והכי משתלמת.

אז משפט לסיום: אתם יכולים לעבוד כל חייכם בעבודה למחייה, אבל ברגע שתתחילו לעבוד על עצמכם תרוויחו הון בכל התחומים: נפשי, בריאותי, כלכלי, רגשי, זוגי ועוד. אז קדימה לעבודה!
אביטל שניאור, דיאטנית קלינית.