גופן וקישורים
צבעים
סמן העכבר
בית | » | ערוצי תוכן | » | מחלות ובעיות | » | עקמת בגב: סוגים, סיבות ודרכי טיפול |
במאמר זה נסביר מהי עקמת, אילו סוגי עקמת קיימים, מהן הסיבות להיווצרותן ומה דרכי הטיפול המקובלים בהן, ואף נציג אלטרנטיבות חדשות המוצעות היום. עקמת מוגדרת כסטייה לטרלית (צידית) של עמוד השדרה. במבט מאחור על עמוד השדרה רואים שהחוליות אינן נמצאות בקו ישר ועמוד השדרה יוצר צורה עקמומית דוגמת האות C או S על פי רוב. עקמת מוגדרת מבחינה רפואית כעקמת כשהסטייה היא מעל רמה מסוימת, כהגדרה מעל 10 מעלות הנמדדות בניתוח צילומי הרנטגן בגישת "קובס". טעות היא לראות את העקמת כסטייה במימד אחד. במבט מהצד נראה שיש בדרך כלל יישור של הקערים הטבעיים בעמוד השדרה (הלורדוזה הצווארית והמותנית והקיפוזה של חוליות החזה), שיש פיתול של החוליות וכלוב הצלעות (תלוי בחומרת העקמת) וכתוצאה מכל השילובים הללו גם מתקיימת דחיסה קלה של כל המערכת, וחוליות מתקרבות אחת לשנייה (איבוד גבה קל).
מיכאל שוורץ, ד"ר לכירופרקטיקה D.C, 06.11.2014
עמוד השדרה שלנו חשוב - תשמרו עליו
סוגים שונים של עקמתקיימים סוגים שונים של עקמות. בחלוקה גסה - עקמות מבניות ועקמות תפקודיות. התפקודיות הינן סטייה של עמוד השדרה כתגובה ללחץ עצבי או כאב מסיבות שונות כפריצת דיסק או גידול, היוצרים לחץ עצבי וכופים על הגוף הטיה לצורך הורדת הלחץ מהאזור המגורה. עקמות מבניות הן הרוב וגם הן נובעות או מחולקות לתת קבוצות רבות כעקמות על בסיס נוירופאטי (מחלת מערכת העצבים) או קונג'ניטלי - התפתחות לא תקינה של חוליות בעמוד השדרה בזמן עוברי או מחלות ראומטיות, או מחלות של רקמות החיבור. הרוב הגדול של העקמות המבניות נופלות תחת הכותרת "עקמות אידיופטיות". המשמעות - עקמת שהמקור שלה אינו ידוע והן אינן מיוחסות למחלה ספציפית. עקמות אלו יכולות להיווצר בגילאים שונים, אולם הרוב הגדול (כ- 80% מהן) מתפתחות לאחר גיל 10 ומוגדרים AIS - adolescent idiopathic scoliosis. המשך המאמר מתייחס ל- AIS (עקמת נעורים אידיופאטית). מי סובל מעקמת ומהן הסיבות לכך?ההערכה היא שכ- 4%-2% מהאוכלוסיה סובלים מעקמת וכפי 4 נשים מגברים. עקמת איננה אך ורק "בעיה" קוסמטית. עקמת כרוכה פעמים רבות בכאבי גב וצוואר, בירידה באיכות החיים, בירידה בפעילות, בירידה בתפקוד נשימתי (עקב סיבוב כלוב הצלעות והלחץ הנוצר על הריאות ובית החזה), בירידה בתחושת הערך העצמי, ולפי מחקרים שונים, תלוי בחומרת העקמת, גם בירידה בתוחלת החיים. במשך השנים פורסמו השערות שונות ותיאוריות שונות על הסיבות לעקמת, ברפואה העממית ובקהילה המדעית. דוגמאות: חוויה טראומטית כטראומת לידה, מתח ובעיות באיברים פנימיים (בתהליך התפתחות העובר לא חל סיבוב מלא של האיברים הפנימיים), סיבות פסיכולוגיות - לא לפגוש ולהביט היישר לעולם, קיצור חד צדדי של שריר הפסואס או תזונה לקויה. השערות אלו לא עמדו בשום מבחן וקריטריון מדעי. תיאוריות נוספות שנחקרו ופורסמו בירחונים מדעיים:
לקריאה נוספת: הגישה הרפואית בטיפול בעקמתמשאובחנה עקמת אומדים את חומרתה ובהתאם לכך את תוכנית הטיפול לפי מספר נתונים ומשתנים. משתנה חשוב הוא הגיל - כמה זמן קיים עד השלב בו העצם מגיעה לגמר שלב הגדילה (בנות סביב גיל 18 ובנים סביב גיל 21). משתנים נוספים: כמה מעלות נמדדו, אצל בנות - האם לפני או אחרי תחילת המחזור, נטייה גנטית במשפחה, גמישות יתר וכדומה. כעיקרון, הגישה הרפואית הסטנדרטית היא שבשלב בו העקמת נמצאת מתחת 20 מעלות - זהו שלב ההמתנה, מעקב בלבד וצילומי רנטגן תקופתיים לראות האם ובאיזה קצב העקמת מתפתחת. ייתכן וימליצו בשלב זה לעשות קצת תרגילים, פיזיותרפיה ושחייה. מעל 20 מעלות ועדיין פרק הזמן עד למועד המשוער של גמר גדילה הוא רחוק, יישקל ויומלץ על פי רוב שימוש במחוך, אותו יש לחגור בדרך כלל כשנתיים-שלוש בין 18-20 שעות ביממה. המטרה המוצהרת של המחוך והצלחה בשימוש בו תיחשב אם תמנע הגעה ל- 45-50 מעלות עקמת עד גמר גדילת העצם ויימנע הצורך בניתוח. מעל 45-50 מעלות יישקל ניתוח יישור וקיבוע של החוליות בעמוד השדרה. ההנחה היא שגילוי מוקדם והתייחסות מוקדמת לעקמת תתרום למניעת החמרה והגעה לצורך הניתוחי. רמזים ראשונים לקיומה של הבעיה מתקבלים מבחינת היציבה ודרך אחזקת הגוף של הנער/ה. בדרך כלל ניתן להבחין שכתף אחת וצד אחד של האגן (על פי רוב ימין) יהיו גבוהים יותר, הראש יוחזק בנטייה קדימה (בדרך כלל האוזניים צריכים להיות בקו הכתפיים) או בהסתכלות מאחור יד אחת קצת מרוחקת יותר מהמותן מהשנייה. משהתגלתה העקמת ראוי לשקול ולטפל בהקדם ולא לשבת בחיבוק ידיים ולהמתין רק לביקורת התקופתית של האורתופד. יש לקחת אחריות עצמית ולנסות ולגלות גישה פעילה ואקטיבית ב"לחימה" בעקמת. יש לזכור שעקמת איננה רק בעיה מבנית, אלא תפקוד לקוי של מערכת העצבים המרכזית המשפיעה על מערכות שונות, והטיפול המוקדם בה מחייב גירוי ולימוד של מערכת העצבים ועוררות של "רפלקסים מתקני יציבה (RIGHTING REFLEX). הגישה הטיפולית האורתופדית של יישור בכוח בהליך כירורגי או ניסיון לחסום פיזית את התפתחות העקמת במחוך היא הסתכלות חלקית על הבעיה, הגם שיש בה לעיתים צורך. לאורך השנים בוצעו עשרות מחקרים רטרוספקטיביים שניסו לאמוד את יעילות הטיפול בעקמת באמצעות מחוך. מרבית המחקרים נכשלו בהוכחת היעילות הטיפולית תוך הסברים שונים לכך כאי קיום סטנדרטים ואמות מידה ברורות לאופן השימוש במחוך והקושי להתמיד בטיפול את משך הזמן הנדרש. עדיין ההמלצה האורתופדית הסטנדרטית היא שימוש במחוך כשהמטרה היא הגעה לגמר גדילת העצם ברמת עקמת מתחת לסף הנדרש למעורבות כירורגית. הצלחה בטיפול במחוך אינה וודאית כמובן, אך היא קשורה באופן ישיר למידת המחויבות וההתמדה. שימוש במחוך הינו באופן רציף וכ- 18 שעות ביממה. טיפולים אלטרנטיביים לעקמתמחקרים שונים הוכיחו לאורך השנים תרומה חלקית של תרגילים ייעודיים וספציפיים שנועדו לעכב ולהסיג את העקמת. מחקרים אחרים טענו שהתרומה היא שולית או מזערית אם בכלל ויש לשלבה בטיפול במחוך. בגישות טיפוליות כפילאטיס, יוגה טיפולית או פלדנקרייז טוענים להצלחות מסוימות בטיפול בעקמת. בפיזיותרפיה הגישה השולטת היא תרגול בשיטת "שרוט" - שיטה גרמנית המשלבת חיזוק ומתיחת שרירים קצרים עם תרגול נשימתי ותרגילי "תיקון" יציבה. טיפולי כירופרקטיקה סטנדרטים ברובם הגדול לא הצליחו להוכיח יעילות בבלימת או הסגת העקמת, אולם ב- 10 השנים האחרונות פותחה גישה טיפולית מקיפה וייחודית הקרויה גישת CLEAR ומתבססת על טיפול אינטנסיבי המתייחס למרכיבים השונים המזוהים עם העקמת. זוהי גישה טיפולית אקטיבית במרפאה ובבית, המשלבת מתיחות והנעות של החוליות והמפרקים, תרגילי כוונון וחיזוק לשרירים, ותרגילים המגרים ומגייסים לעבודה רפלקסים ותגובות עצביות לשיפור היציבה. המטרה הטיפולית איננה רק השגת שיפור בעקומה הצידית (כפי שמנסים להשיג בטיפול במחוך ובהתערבות כירורגית), שואפים להשיג שיפור תפקודי נשימתי דרך הפחתת הרוטציה של כלוב הצלעות, שיפור תנועתי תפקודי דרך חיזוק והגמשת שרירים, שיפור בלורדוזה הצווארית והמותנית (דבר המביא להרפיית המתיחה הפיסית המופעלת על חוט השדרה), ובכך שיפור בתפקוד מערכת העצבים המרכזית, ושיפור בתפקוד המערכת הפרופריוספטית האחראית לתפיסה ולבקרה של "אני במרחב". השיטה הטיפולית במרפאה כוללת שלושה שלבים:
אורך הטיפול פרטני, אך בקווים כלליים נמשך השלב הראשוני כשמונה שבועות ובסופו מתבצעת הערכה על סמך מבדקים תפקודיים השוואתיים לאלו שנעשו במפגשים הראשונים וניתוח של צילומי רנטגן חדשים. גישה טיפולית זו מיועדת לנוער ולמבוגרים כאחד. להערכתנו ראוי לשקול אותה כאלטרנטיבה טיפולית למחוך או בטרם מחליטים על ניתוח. היה ולא רואים תוצאות בפרק זמן של 8 שבועות בהחלט ניתן לחזור ולשקול את האופציות הטיפוליות הנוספות. יש לזכור שבניגוד לגישה הרפואית הסטנדרטית בה המעורבות של הפציינט פסיבית למדי, כאן הנער או המבוגר הסובל מהעקמת ומחליט לנסות גישה טיפולית זו לוקח את האחריות על עצמו ונעשה שותף פעיל ואקטיבי בתהליך תובעני הדורש מחויבות ומשמעת עצמית. מדובר על 3 מפגשים טיפוליים בשבוע שכל אחד נמשך כשעה וחצי ובנוסף יום יום תרגילי בית בוקר, צהריים וערב. עדיין קל יותר להתמיד בתוכנית זו מאשר 18 שעות ביממה עם מחוך לאורך שנתיים-שלוש. המאמר נכתב על די ד"ר רז יהודה וד"ר מיכאל שוורץ, כירופרקטורים ובעלי מרכז כירופרקטי המתמחה בטיפול בעקמת. כנסו לקרוא על פרטים נוספים: www.chiropractica.co.il |