בשביל מי האימון הזה?

נראה לכם שהוא מחפף באימונים?

ספורטאים שמחפפים

התשובה היא כן... אפילו בקבוצות מקצועניות או קבוצות משחקי כדור תחרותיות ניתן לעיתים להבחין בספורטאים "מחפפים" שמבצעים תרגילים בשביל הניראות, או מבצעים את המינימום ההכרחי, במיוחד בכל האמור באימוני כושר או בשלב בו מתבצעות "מתיחות". מה עומד מאחורי התנהלות מעין זו? התשובה לשאלה בחלקה היא מתחום המוטיבציה - אופן ההתנהלות באימון משקף את סוג המוטיבציה העומדת בבסיס ההחלטה להתאמן או החובה להתאמן. מרכיב נוסף הוא אלמנט ההחלטה או הברירה: האם האימון הספורטיבי הוא מתוך ברירה או שהוא כורח: בקבוצות ספורטיביות, בהן תרגילי כושר/מתיחות שונים הינם "נספח לאימון" ואינם התכלית עצמה, בשונה מאימוני כושר בסטודיו למשל, אימוני הכושר נתפסים ככורח היות והינם תוספת ולעיתים בגילאים צעירים ניתנים כסוג של עונש: "הפרעת למהלך האימון, תקיף את המגרש 5 פעמים", "דיברת בעת אימון, רד ל- 30 שכיבות סמיכה", וכן הלאה. במצב מעין זה של כורח ולעיתים אף חוסר הבנה של חשיבות האימון והכושר הגופני לספורט (כגון הקשר בין שכיבות סמיכה לכדורגל או כפיפות בטן לכדוריד), ניתן פעמים רבות לראות ספורטאים שמבצעים את המינימום ההכרחי ואף לועגים לחבריהם אשר עובדים "לפי הספר" או חלילה - תוך השקעה.

לקריאה נוספת:
מעבר מספורטאי למאמן: כמו מעבר מילד להורה
יחסי מאמן-ספורטאי: תנאי חשוב להצלחה
רמת השירות של מדריכי כושר בסוגי אימונים שונים

תפיסת הספורטאי כספורטאי

כאשר ספורטאי תופס עצמו בראש וראשונה כשחקן (כדורגל, כדורסל או כדורעף), הוא נוטה לשכוח שראשית מכל הוא ספורטאי במובן הרחב ומכאן שכספורטאי הוא אמור לאמן את כל גופו ולהקפיד על כושר: עם כל הכבוד ליכולת כדרור או מסירה, ללא כושר גופני מתאים (לרבות סיבולת לב ריאה ברמה טובה ואף מצוינת), לא ניתן יהיה לרוץ 40-90 דקות (או יותר) על המגרש. אצל ספורטאים בספורט האישי ישנה נטייה יותר לתפוס את עצמם כספורטאים ומכאן לקיים אימונים מגוונים ואקלקטיים. חשוב להזכיר גם בנקודה זו שלמאמן בקבוצת הספורט השפעה ומשמעות רבה במיוחד על התוצאות הגופניות. ישנם שחקנים שלא מעריכים את המאמן וההשקעה. התרגילים והאימונים מבוצעים ברמה ירודה למדי והדבר עשוי להתבטא למשל במשתנים כלדקמן:

• ביצוע ספרינטים באימון ולעיתים אפילו במשחק, במקום ב- 100% מהיכולת המירבית, בעומס של 80%-70% מהיכולת המירבית.
• ביצוע תרגילי התנגדות שונים בחדר הכושר ומחוצה לו: במקום ברמה של RM (היכולת המירבית להרים משקל מסוים X חזרות) לפי מה שנדרש על פי הנחיות המאמן (ואף מופיע בתוכנית האימונים), התרגילים מבוצעים ברמה נמוכה, כך שבכל סט באימון יש יכולת לבצע חזרות נוספות.
• תרגילי מתיחה שונים המבוצעים בדרגת קושי ירודה, כך שלא מגיעים כלל לאי נוחות באף תרגיל. ברם, כאמור לעיל בחלק מהמקרים, למרות הבקשה של המאמן לבצע תרגיל מתיחה בסיום האימון, הדבר כלל לא נעשה.
• שיקום מפרקים שונים לאחר פציעה: חשוב עד מאוד וגם כאן נדרשת רצינות ומקצוענות של הספורטאי. לא מפתיע שגם תהליכי השיקום שמצריכים השקעה לא מעטה מצד הספורטאי, לא תמיד נעשים כהלכה, אם בכלל.
• לגבי מוטיבציה: כמו תמיד המוטיבציה הפנימית מנצחת ואלה שניחנים בה יצליחו להגיע לתוצאות מעולות.

לסיכום

לכל הנאמר לעיל השלכות קרדינאליות על היכולת של הספורטאי, גיל הפרישה מקריירה ספורטיבית (ייתכן מוקדם מהצפוי), היארעות פציעות ספורט בתדירות וחומרה גבוהים ואי הצלחה בתחום הספורטיבי. בהקשר לזה נציין, שאחד הדברים המתסכלים מצד מאמנים בכלל בכל תחומי הספורט הינו להבחין בכאלה שהינם עם גנטיקה ויכולות גופניות מצוינים, אך חסרי מוטיבציה ותכונות אופי שיובילו אותם להישגים יוצאי דופן בתחום הספורטיבי. למרבה הצער ישנם לא מעט מקרים כאלה. הרי גנטיקה הינה מרכיב חשוב מעין כמוהו בהצלחה בסוג ספורט זה או אחר, אך לא ניתן להסתפק רק בכך: יש צורך גם באישיות מתאימה לשם הגעה לרמות הגבוהות ואף לרמת ספורטאי הישג, שרק בודדים מצליחים להתברג שם. בל נשכח שמדובר על קריירה ספורטיבית שכרוכה בויתורים רבים והקפדה על אורח חיים ספורטיבי (כגון שינה בשעות מוקדמות, אי צריכת אלכוהול או עישון, הקפדה על תפריט תזונתי בריאותי ועוד). חשוב להאיר הנקודה העצובה, במידה מסוימת, שישנם רבבות ספורטאים המשקיעים עשרות שנים בקריירה הספורטיבית, אך לבסוף לא מגיעים לשום תוצאה ממשית בתחום.

הכותבים הם ד"ר איתי זיו (Ph.D), מנכ"ל חברת Q wellness center - מרכז העוסק במתן פתרונות שונים בתחום אורח החיים הבריא לקהל הרחב והמקצועי כאחד + דגנית גלסמן, פסיכולוגית חינוכית מומחית ופסיכולוגית ספורט.
אל האתר של איתי: www.itaiziv.co.il