למה קשה להיות בתפקיד המתאמן?

אף פעם לא קל כשאומרים לך מה לעשות

חוזרים לימי הסמכות בבית הספר

בכל מקום שבו ישנה דרישה ל"ציות" (גם אם הבחירה באימון ובמאמן היא מרצון ובאופן חופשי לחלוטין), מתפתח במקביל "מאבק כוחות" שזו התגובה האנושית הכמעט אינסטינקטיבית לסמכות ומרות, היות והמתאמן הספורטאי צריך לקבל סמכות חיצונית על פני הסמכות הפנימית והקול הפנימי והעצמאי שלו. מכאן שפעמים רבות, מתאמנים, שלא באופן מודע אפילו, מביאים לביטוי "התנגדות". ההתנגדות יכולה להיות אקטיבית - להפסיק ביצוע תרגילים מסוימים, או ביקורת קולנית לגבי יעילותו של תרגיל מסוים. ההתנגדות יכולה להיות גם פסיבית - הימנעות מביצוע תרגילים או ביצוע חלקי, איחור לאימון או ויתור על אימון. בקבוצה התנגדות אקטיבית לסמכות המקצועית של המאמן יכולה לבוא לידי ביטוי גם כן באמירות אקטיביות או פעולות מוחצנות, ובאופן פסיבי בפעולות הימנעות או ביצוע פעולות אחרות כגון שימוש בטלפון נייד או חוסר הקשבה להנחיות.

העניין המרכזי הוא שהתנהלות מעין זו היא ממש בחזקת אינסטינקט מין כורח - כל מתאמן מפנים מיד עמדה של תלמיד, המאמן הופך להיות מורה, ומכאן התחושה של כפייה או סמכות בדיוק כמו בתקופת בית הספר שהוא כידוע מקום אליו מגיעים מתוך חובה וכורח ולא מתוך בחירה. ולכן, לא מעט מאמנים מופתעים שנדרש מהם להתמודד עם התנהלות כזאת, כאשר המתאמנים עצמם בחרו באימון ופעמים רבות אף במאמן עצמו. המצב הזה מתסכל הן את המאמן ואת המתאמן שהוא בעצמו לא מבין את הקושי שלו להתאמן ולהפיק את המירב מאימון בו בחר. הדרך מכאן "לפיצוץ" ו"ויתור" היא מהירה...

היכנסו בנוסף:
חוסר הוודאות הוא הדבר הוודאי ביותר
מעבר מספורטאי למאמן: כמו מעבר מילד להורה
התפתחות האישיות של נערים ספורטאים
יחסי מאמן-ספורטאי: תנאי חשוב להצלחה

לא כולם מגיעים להישגים ספורטיביים בסופו של דבר

חשוב להאיר את ההיבט של המתאמן. רבים עוברים שנים ארוכות בקריירה מקצועית, משקיעים גם, בחלק מהמקרים, ממון לא מועט (בציוד ספורט, על השתתפות בתחרויות, ייעוץ מקצועי משלים ועוד), והם לא יגיעו, במרבית המקרים, להישגים ספורטיביים כלל. עצוב למדי! זאת מכיוון שמדובר גם על ויתורים די רבים מבחינת בילויים, נסיעות מיוחדות לחו"ל עם חברים, משפחה וכדומה, וזאת בשל הקריירה הספורטיבית המקצועית שמצריכה השקעה רבה עד מאוד. לכן, נציין, שחלק מאותם אלה שעוסקים בספורט מקצועי או הישגי פורשים בטרם עת.

מערכות יחסים בין מאמן למתאמן

בכל סוגי הספורט, ובד בבד גם באימונים אישיים, מערכות היחסים בין מאמן למתאמן מהוות במרבית המקרים התנאי להצלחה/אי הצלחה. ברוב המאמרים ההתייחסות היא אל המאמן שהרי הוא בחזקת "האחראי", אולם היות ומדובר במערכת יחסים - "צריך שניים לטנגו". חשוב להביא בחשבון גם את "המטען" שמביא עימו המתאמן, ובמיוחד את מה שתואר לעיל, ההתנגדות הטבעית והראשונית שיש לכל אדם, החל מגיל צעיר לכל האמור בסמכות ודמויות סמכות. הדבר אקוטי במיוחד בספורט ההישגי בו גם הדבר עשוי להיות קשור בסיכוי להגיע לטופ האפשרי בספורט העולמי או לפחות הארצי. לשם כך נדרשת מערכת יחסים טובה ומקצועית בין המאמן למתאמן. ברם, לא ניתן יהיה להגיע רחוק במקרים בהם המאמן הינו עם רזומה מפואר, מקצוען אמיתי בתחום בו הוא עוסק ועם ניסיון רב שנים, אך למרות זאת אינו מסוגל להביא זאת לידי ביטוי עם היכולות השונות של המתאמנים השונים אותם הוא מאמן. כאשר הדבר משקף גם לעיתים "היעדר כימיה" - גם אם המאמן עושה כל אשר לעיל ידו, באם ההבדל האישיותי והמוטיבציוני בין המאמן למתאמן גדול מדי, מערכת היחסים עלולה לעלות על שרטון. במידה ולא תהיה התאמה בין איש המקצוע למתאמן - לא בטוח כלל שתהיה התמדה והשגת תוצאות.

הכותבים הם דגנית גלסמן - פסיכולוגית חינוכית מומחית ופסיכולוגית ספורט, ואיתי זיו - מומחה לספורט וכושר גופני. אל האתר של איתי: www.itaiziv.co.il