הכוח שבשליטה פנימית: על אסרטיביות ואגרסיביות

האם אתם אסרטיביים או אגרסיביים?

מהחוץ אל הפנים

כך אדם חווה תהליכים שונים המשפיעים עליו הן חיצונית והן פנימית: כלפי פנים, האדם מאמין שהוא זה אשר שולט בעצמו ובחייו, או כלפי חוץ - האדם מאמין שחייו והחלטותיו נשלטים על ידי הסביבה, כח עליון או אנשים אחרים בחייו. כחלק מהתפתחות התיאוריה בשנת 1975, הבהיר הפסיכולוג ג'וליאן רוטר כי אין מדובר במצב דיכוטומי של פנים או חוץ אלא למעשה כמשהו רציף: אנשים אשר נוטים להיות בעלי מוקד שליטה פנימי ואנשים אשר נוטים להיות בעלי מוקד שליטה חיצוני. הסברה היא כי במצבי לחץ אנשים בעלי מיקוד שליטה פנימי יסתגלו ויתמודדו באופן אפקטיבי יותר. בעולם דינמי ומשתנה חשובה מאוד הגמישות והיכולת לנוע בין מוקדי השליטה הפנימי - שאינו מושפע מן החוץ ואינו מתייחס לאנשים בסביבה או לאירועים חיצוניים ובין מוקד השליטה החיצוני אשר נותן לסביבה ולאנשים בקרבתנו מקום והשפעה.
 

מה קורה בעולם הספורט?

באנלוגיה לספורט חשוב כי ספורטאי יהיה קשוב לעצמו אך גם קשוב למאמן ולספורטאים אחרים. לא משנה אם מדובר בעמיתים או יריבים, נושא זה חשוב כדי שיוכל להתנהל ביעילות והתאמה מלאה לנסיבות. כאשר מדובר באנשים בעלי מוקד שליטה פנימי, הם מסוגלים לפתח יכולת שונות:

• אסרטיביות: להיות אסרטיבי פירושו לקחת אחריות על החיים על ההחלטות והבחירות. כלומר, לפעול מתוך אמונה שהאדם הוא זה אשר שולט בחייו, החלטותיו ובחירותיו והימנעות מקסימלית מייחוס התנהלות לאחרים או לנסיבות (כמובן שפעמים רבות אכן לנסיבות יש משקל ולכן לא מדובר במצבים דיכוטומיים של שחור ולבן). אסרטיביות משקפת יכולת עמידה, נוכחות אך תוך שמירה על הגינות בסיסית, והימנעות מהתנהלות שהיא פוגענית כלפי אחרים.
• אגרסיביות: אגרסיביות משקפת כוחניות ותוקפנות עד כדי אלימות, שכן היא מופנה כלפי חוץ ואינה רואה את האחר כאנושי ומכאן זכאי להגינות ורגישות בסיסיים. הסכנה שבציפייה מספורטאי לפתח אגרסיביות היא למעשה הפיכתו לתוקפני (בשונה מתקיף) וזאת בנוסף לעידוד והפיכת מוקד השליטה לחיצוני ומכאן מאוד תלוי סביבה מחד ואינו מספיק אפקטיבי במצבי לחץ (ומצב תחרותי הוא מצב לחץ) כפי שנכתב לעיל.

​ניתן לומר שאסרטיביות משקפת נחישות, בטחון ושליטה עצמית, ומנגד אגרסיביות היא למעשה את ההפך הגמור: בטחון עצמי נמוך ומטרות לא ברורות אשר מציבות את האדם במצב של מגננה מתמדת, בשונה מאסרטיביות שהיא למעשה עמדת פתיחה חזקה ויוזמת. לכן מאמנים וספורטאים רבים שואפים לשפר את היכולת  האסרטיבית והשליטה הפנימית ולא את שיפור האגרסיביות כמו שרבים מהם מכנים זאת, משום שאגרסיביות היא דווקא סוג של מגננה ונובעת ממקום של חולשה.

כעס אצל ספורטאים - טוב או רע?

במעגלי החיים של האדם, כעס הוא אחד מהרגשות השכיחים ביותר הקיימים. מדובר על תחומי חיים שונים כמו זוגיות, חברים, מקום עבודה, יחסי הורים-ילדים, אכילה וכמובן בכל הקשור לפעילות ספורטיבית מכל הסוגים. כעס אינו פוגע אלא רק התנהלות לקויה שלו עשויה להביא לתוצאות הרות אסון גם באופן כללי, אך בעיקר בקרב העוסקים בפעילות ספורטיבית בכל הרמות. ניהול הכעס והרגשות בשנים האחרונות עבר כמה התפתחויות כמו המודעות לפן הפסיכולוגי, בקרב ספורטאי הישג, קבוצות ספורט מהשורה הראשונה ועוד. אולם, נציין, שכעס בעת ביצוע פעילות ספורטיבית תחרותית עשוי בחלק ניכר מהמקרים עלול להביא דווקא לתוצאות טובות משמעותית. דבר זה מתרחש במידה והספורטאי יודע לכוון זאת למקומות הנכונים ולבצע פעולות טובות יותר במהלך הפעילות הספורטיבית באימון, משחק או תחרות. מנגד, כעס ואגרסיביות שלא מנותבים נכונה עשויים לגרום גם למצבים קיצוניים של אלימות מילולית ואף פיזית, בעיות אתיות שונות ועוד. מכאן, שהדרך לבעיות משמעותיות ואף אובדן הכנסה כספית (כשמדובר בספורטאים מקצוענים), פרישה בטרם עת מקריירה ספורטיבית - ייתכן שקרוב מתמיד.

למעשה, בני האדם לא נולדים בהכרח עם יכולת אסרטיביות או אגרסיביות. מדובר על התנהגות שיש לרכוש אותה עם הזמן, באמצעות חיקוי או דרך לימוד של דפוסי התנהגות שיש בקבוצת ספורט או תחום ספורטיבי מסוים. אגב, ישנם הבדלים גם בין סוגי ספורט שונים - יחידני או קבוצתי המשפיעים על המתאמנים והספורטאים השונים.

לקריאה נוספת:
חוסר הוודאות הוא הדבר הוודאי ביותר
יצירת מוטיבציה לעיסוק בפעילות גופנית בהתמדה
הדרך למטרה: האם הדרך המהירה היא הנכונה?
להצטרפות לניוזלטר של FoodsDictionary (בחינם)

המאמן ותפקידו

למאמן השפעה עצומה על התנהגותו ויכולתו של השחקן. לעיתים השפעתו כה גדולה עד שיכולה להביא לשינויים בהתנהגותו ולהפכה לאגרסיבית או אסרטיבית. חשוב לזכור שהמאמן הוא הדמות המרכזית והחשובה ביותר בחיי הספורטאי המקצוען ובמרבית המקרים, הצלחה או אי הצלחה של ספורטאי זה או אחר תלויה במאמן באופן ישיר. מאמן שחותר להתנהגות אגרסיבית יצליח להשפיע על ספורטאים ובמיוחד כשזה נוגע לילדים ומתבגרים. מכאן שחינוך והתנהלות המאמן לא רק כדמות מקצועית אלא גם כמחנך - חשובה ביותר.

סוג הספורט והקשר למידת האגרסיביות והאסרטיביות הנדרשות

ההבדלים בין סוגי ספורט שונים הם רבים מאוד. ניקח למשל את נישת משחקי הכדור - הרי משחק הכדורעף ומשחק הכדוריד, כדורגל, רוגבי וכדורסל הם קבוצתיים. האם ניתן להשוות ביניהם מבחינת האישיות הנדרשת בהיבט זה בין ענפי הכדור? לא ממש. בכדורעף למשל, אין כלל מגע גופני בין השחקנים והרשת מפרידה ביניהם על בסיס קבוע. לעומת זאת בענפי הספורט האחרים יש מגע על בסיס קבוע, בחלקם העבירות (למעט האגרסיביות במיוחד) לא נספרות ולאישיות השחקן השפעה רבה על מידת יכולתו במגרש. לצורך העניין שחקן שאינו אוהב מגע פיזי כלל ימנע מלחתור למגע ועם אישיות חלשה במיוחד בהיבט של אסרטיביות, יתקשה ככל הנראה באותם ענפי ספורט שמצריכים פיזיות ונוכחות. הדבר המעניין שניתן ללמד ספורטאי בתחום משחקי הכדור הוא להיות אסרטיבי יותר, להתנהג אחרת, לתרגלו במצבים שונים באימונים ובכך ניתן להגיע לתוצאות מצוינות. גם כאן מושם דגש על אסרטיביות ולא אגרסיביות.

לסיכום

חשוב לדעת לבצע אבחנה בין אסרטיבי לאגרסיבי. אסרטיביות היא תיעול של מכלול הרגשות חיוביים ושליליים לכדי פעולות אפקטיביות. ניתן לשפר התנהגות של שחקנים וספורטאים ולעזור להם לנתב את הכעס, התסכול, אי ההצלחה והאגרסיביות למקומות טובים שיסייעו להשיג תוצאות טובות יותר בתחום בו הוא עוסק.

למאמן, כאמור, יש משקל רב בנושא ועם אישיות מתאימה לצד מקצועיות ניתן להשיג תוצאות מעולות. כך קורה גם אצל ילדים - ניתן יהיה להשיג תוצאות טובות הרבה יותר וגם לגדל אותם על בסיס דפוסי התנהגות שנרכשו עם השנים. יחד עם זאת, חשיפה מגיל צעיר למודלים אגרסיביים ובלתי מווסתים תוביל לתוצאות הרבה פחות טובות ולעיתים אף הרסניות ברמת האישיות של הספורטאי ומידת הסתגלותו לסביבה הספורטיבית ומחוצה לה.

הכותבים הם דגנית גלסמן, פסיכולוגית חינוכית מומחית ופסיכולוגית ספורט, וד"ר איתי זיו (Ph.D), עוסק מזה שנים בתחום הפעילות גופנית, ספורט וחדרי כושר. אל האתר של איתי: www.itaiziv.co.il