הכל על אכילה חברתית

כשאוכלים בחברה - בדרך כלל אוכלים יותר

למה אנחנו אוכלים יותר באירועים חברתיים?

הסיבה הראשונה - השפע והמגוון: ככל שהשפע והמגוון גדול יותר - כך אנחנו אוכלים יותר. יש לנו רצון לטעום מהכל, אך לפעמים יש 6 סוגי בשרים, 5 סוגי תוספות פחמימתיות ו- 10 סוגי סלטים, כך שאין לנו אפשרות לטעום מהכל ותמיד אנו יוצאים כבדים הרבה יותר ממה שהתכוונו. איך אתם מארחים? האם אתם מוציאים את כל העוגות, העוגיות, הפיצוחים והסוכריות שיש בבית לשולחן? או שאולי אתם מכינים קפה לאורחים ומוציאים לידו צלחת עם מספר עוגיות או מספר פרוסות עוגה? ככל שתניחו יותר על השולחן, כך תעודדו אכילה אוטומטית ואכילת יתר. מה האורחים יחשבו עליכם? מבדיקה שעשיתי, רוב האורחים מעדיפים "הגשה אלגנטית" - מזון איכותי בכמות סבירה.

הפתרון:

• צמצמו את המגוון והגישו כמויות קטנות לשולחן.
• יש לנו קושי גדול לוותר. לכן, ותרו על הדברים שאת טעמם אתם כבר מכירים והתמקדו במזונות חדשים.
• חלקו את כל המזון לאבות מזון: איזו מנת חלבון אני רוצה - דג, בשר או עוף, איזו תוספת אני רוצה - אורז, תפוחי אדמה, חיטה או לחם, איזה ירק אני רוצה - סלט, ירקות מבושלים או מרק ירקות.

הסיבה השנייה - תחרות: זה אולי נשמע מצחיק, אך שאנחנו אוכלים בחברה קיימת תחרות סמויה (או לא סמויה) על המזון. התחרות גורמת לנו לאכול מהר יותר, אך גם לאכול בלי קשר לצרכים שלנו, פשוט כדי שלא ייגמר לנו. רואים את זה יפה במסעדות גורמה בהן המנות הראשונות הן קטנות מאוד, ומספיק שכל אחד ייקח כפית אחת וזה ייגמר.

הפתרון:

לפני שמתחילים לאכול ארגנו לכם צלחת, תורידו לכם כף מכל דבר שאתם רוצים לצלחת ורק כשהכל כבר "שלכם בצלחת" ואתם יודעים שלא ייגמר לכם, אכלו ותנו לשאר החברים להתחרות על השאר. לא תאמינו כמה מרגיע זה, כיצד זה מוריד את קצב האכילה ומאפשר לזהות את השובע.

לקריאה נוספת:
שליטה באכילה: איך משיגים אותה?
כללי הברזל לירידה במשקל ללא דיאטה
רעבים? אולי אתם בכלל צמאים?! 

הסיבה השלישית - אכילה בהיסח הדעת: כשאנחנו יושבים עם חברים או משפחה ומדברים, השיחה, הדיבור ולעיתים השכרות, גורמים לנו לאכול בצורה אוטומטית ולא לשים לב מתי אנחנו שבעים. כך אנחנו עוברים את נקודת השובע ובתום הארוחה מרגישים שקשה לנו לקום מהכיסא. יש מחקרים שמראים שככל שהשיחה בין שני חברים שיושבים לאכול יחד מעניינת יותר, כך כמויות המזון הנאכלות גדלות יותר.

הפתרון:

לא הייתי מציעה לכם לאכול עם אנשים משעממים בלבד, אך נסו לעשות הפסקות לאכילה והפסקות לדיבור. אם מראש אתם יודעים שהולכת להיות שיחה מעניינת שתמשוך את תשומת ליבכם מהארוחה, הזמינו כמויות קטנות כך שגם אם תאכלו אותן בהיסח הדעת עדיין לא תצאו כבדים. 

הסיבה הרביעית - שעות ארוכות של ישיבה: פעמים רבות אנו נקלעים לארוחות שאורכות 5-6 שעות, שכולן סביב אוכל ואכילה. ברגע שעומד מולנו מזון, הוא מפעיל עצב בשם "ואגוס" שמאותת לקיבה לפעול ולשדר לנו רעב, וכך נוצר מצב שכל עוד אנחנו רואים את המזון מול העיניים אנחנו מרגישים צורך לאכול, גם אם הגוף כבר קיבל את האנרגיה שהיה צריך.

הפתרון:

רכזו את הארוחות, הכינו צלחת מאוזנת ממה שאתם רוצים לאכול, תשבעו וקומו מהשולחן. עזרו בהכנה, בניקיון, בהגשה, או לחילופין עברו לשולחן אחר, צאו החוצה לשחק עם הילדים וכל פעולה אחרת שתרחיק אתכם משולחן האוכל לאחר ששבעתם. אם ראיתם שאחרים שבעו גם - פנו את השולחן.

הסיבה החמישית - אכילה מקערות מרכזיות: כשאנחנו אוכלים מקערה מרכזית, אין לנו אפשרות לאמוד את הכמות הנאכלת - כף מפה, כף משם וסיימנו סיר אורז שלם מבלי לשים לב. בנוסף, ברגע שהאוכל לא מונח על הצלחת שלנו זה לא מרגיש שאכלנו, וכך ניתן להמשיך לאכול לנצח. זה קורה גם כשאוכלים מצלחות של אנשים אחרים (הילדים, בן/בת הזוג...). הבעיה מתחילה כשהמארחים מגישים כמויות עצומות של מזון לשולחן, כך שלא משנה כמה אכלנו זה תמיד ייראה שלא אכלנו כלום כי נשארה כמות גדולה.

הפתרון:

קודם כל, גם אם הכנתם כמות גדולה, אל תגישו את כולה לשולחן. שימו מעט בקערה ודעו שבכל מקרה יש עוד במטבח למי שרוצה. ברגע שהכמויות קטנות יותר על השולחן, בשלב מסוים הן תיגמרנה, אז תוכלו לשאול את האורחים אם הם רוצים שנביא עוד, אך תופתעו לראות שהם שבעו ולרוב לא יצטרכו תוספת. בנוסף, תמיד שימו את המזון על הצלחת שלכם. גם אם לקחתם מאחרים - העבירו קודם לצלחת שלכם ואז אכלו.

אני מקווה שבפעם הבא שתאכלו בחברה, תהיו מודעים יותר לקשיים ותצליחו לצאת קלילים יותר. בהצלחה!
אורנית יונה, דיאטנית קלינית. אל האתר של אורנית: www.daat-haguf.co.il