איזו פעילות גופנית מתאימה לספורטאים אדישים?

מציאת הפעילות הספורטיבית שתעודד מוטיבציה

אדישות

על פי ההגדרה המילונית אדישות או אדשון (בלעז: אפתיה) היא מונח הלקוח מתחום הפסיכולוגיה לאירוע שבו אדם אינו מגיב לכל ההיבטים הרגשיים, החברתיים והפיזיים המשתלבים זה בזה בחייו. בנוסף, אדישות עלולה להיות מופנית כלפי אדם, פעולה מסוימת או אפילו כלפי סביבתו. האדישות עשויה לשקף חוסר עניין, בדברים בהם הפרט אינו מוצא חשיבות. מכאן שאנשים אשר נראים "אדישים" או "אפתיים" בדרך כלל מעוררים תחושות שליליות בקרב הסביבה, מאחר שהאנשים הסובבים אותם בדרך כלל מרגישים שהם באמת לא מספיק חשובים. בספורט, למשל, מאמן או ספורטאי שנתפסים כאדישים בדרך כלל מעוררים כעס הן בקרב ספורטאים אחרים, הן בקרב מנהלים וכמובן שגם בקרב האוהדים. במידה ואדם אכן נתפס כאדיש, כנראה שיהיה מאוד קשה לגרום לו לבצע פעילות ספורטיבית - זאת מאחר שגם בה יראה חוסר עניין.

אדישות או מופנמות?

במקרים מעין אלה כשאדם נתפס כאדיש, חשוב לסייע לו באופן אקטיבי. כלומר, צריך לחשוף אותו למגוון של פעילויות ספורטיביות, עד אשר ימצא את זו ש"תדליק אותו". אותה פעילות שתגרום לו לאור בעינים ותעורר מוטיבציה פנימית לדבוק בפעילות זו. יש להביא בחשבון שההתלהבות (היחסית כמובן) תהיה זמנית או שבכלל לא תמצא אותה פעילות. חשוב לציין כי לעיתים, אנשים אותם אנו חווים או מגדירים כאדישים הם למעשה אנשים מופנמים שאינם מחצינים רגשות ומשום כך נתפסים כאדישים על אף שלמעשה בפנים הם איכפתיים מאוד, בעלי מוטיבציה גבוהה, נכונות להשקעה ועבודה קשה. לכן, חשוב מאוד בעת עבודה עם ספורטאים ואנשים בכלל, לבדוק האם מדובר באדישות אמיתית (אפתיה) או מה שרק נראה התרשמותית כאדישות.

לקריאה נוספת:
חינוך לאסרטיביות או לאגרסיביות: מה ההבדל?
בשביל מי האימון הזה?
יחסי מאמן-ספורטאי: תנאי חשוב להצלחה
הרשמה לניוזלטר של FoodsDictionary (בחינם)

אינטואיציה

חשוב להאיר נקודה חשובה - והיא שאדישות בקרב ספורטאים אשר לא נתפסת נכון אצל המאמן או הצוות המקצועי המלווה, עלולה להביא למצב שיפספסו גם כישרון משמעותי במיוחד בתחום ספורט זה או אחר. הדבר תלוי רבות בניסיון ואינטואיציה של המאמן וניסיון בעבודה עם ספורטאים. במידה ומדובר על מאמנים צעירים למשל, חסרי ניסיון ממש באימון וזיהוי ספורטאים, ייתכנו מצבים שאותם ספורטאים כשרוניים במיוחד בכלל לא יזוהו על ידם. אין ספק ספק שמדובר פספוס!

בנוסף, ראוי לציין שבישראל יש מאות רבות של ספורטאים כשרוניים מאוד בפוטנציה - שפשוט לא זיהו אותם בכלל או לא זיהו אותם בזמן. עוד נדגיש כי גם בשיעורי חינוך גופני בבית הספר מכיתה א' ועד יב' ניתן עקרונית לזהות ילד או מתבגר שיהיה עומרי הכספי הבא (בתחום הכדורסל), או אולי - אריק זאבי וירדן ג'רבי ואורי ששון (בתחום הג'ודו) וכך הלאה. מתסכל שרק בודדים באמת יגיעו לבשלות ורמה מקצועית כה גבוהה ואחת הסיבות לכך - זיהוי לוקה בחסר של הכישרון הספורטיבי ואבחנה לא טובה דיה של המאמן.

לסיכום

חשוב גם לציין, שספורטאים אדישים יכולים דווקא להתאמן ברמה מאוד גבוהה למרות תכונת האישיות שמאפיינת אותם. כלומר, לא תמיד קיימת התאמה בין איכות האימון המבוצעת לבין תכונת אופי כזו או אחרת. אם כך, לפני שחורצים את גורלו של ספורטאי זה או אחר ומרימים ידיים, חשוב להכיר את אופיו, התנהגותו, אילו פעילויות ספורטיביות יתאימו יותר ואילו פחות, צורת התמודדות עם מאמצים וקשיים שונים וכך, לפי זה, לבנות מסלול מבחינה ספורטיבית.

הכותבים הם דגנית גלסמן, פסיכולוגית חינוכית מומחית ופסיכולוגית ספורט, וד"ר איתי זיו (Ph.D), עוסק מזה שנים בתחום הפעילות גופנית, ספורט וחדרי כושר. אל האתר של איתי: www.itaiziv.co.il