הרגלי אכילה של ילדים: בעיות בהאכלה

קודם כל לבוא לשולחן האוכל - לרוב האכילה תגיע תוך כדי

רשימה זו מתמצתת מעט מניסיוני האישי ומשני ספריה של הדיאטנית והמטפלת המשפחתית האמריקאית אלין סאטר, אשר מציגה גישה חדשה בנושא האכלת ילדים - מינקות ועד בגרות. המאמר מתמקד באכילה וילדים ברמה הכוללת, ללא התייחסות לקבוצות גיל וילדים בעלי צרכים מיוחדים.

מבט חדש על האכלה

קיום יחסי האכלה חיוביים עם הילד דורש חלוקת אחריות. ההורה אחראי למה שמוצע לילד לאכול, והילד אחראי לכמות שיאכל, אם בכלל. כהורים עלינו לקנות אוכל טוב ומזין, להניח ארוחה על השולחן, ולספק ארוחות או חטיפי ביניים מזינים. חשוב שכל זאת ייעשה באופן נעים, אסתטי ותומך. לאחר שעשינו את כל אלה, יש לאפשר לילד לבצע את השאר ולבטוח בו שימלא את חלקו - לאכול. בהתבסס על מחקר וניסיון, הנה מספר עובדות הנוגעות לאכילה של ילדים:

• ילדים רוצים לאכול.
• הם מסוגלים לווסת את כמויות המזון שהם אוכלים בכוחות עצמם.
• לרוב הם מגיבים בצורה שלילית למזונות חדשים, אולם יתרגלו אליהם במשך הזמן וההתנסות.
• הורים יכולים לתמוך או להפריע להכנת ארוחה ולהאכלה מאוזנת של ילדיהם.

אפילו תינוקות שזה עתה נולדו יודעים לווסת את כמות המזון לה הם זקוקים, אך כדי לתפקד ביעילות הם זקוקים להורה תומך שמוכן ומסוגל להיות רגיש ומגיב למסרים שלהם בקשר לאכילה. הורים אשר אינם קשובים לרמזי האכילה של תינוקם גורמים לילדם פחד שמא לא ידאגו לו - דבר המעוות את תהליך ההאכלה. אם אין לילדים עניין באכילה ובמזון (בהנחה שאין בעיה רפואית) - הבעיה איננה חוסר רצון בסיסי לאכול. חוויות שליליות שצבר הילד ביחס לאכילה יכולות לגרום לו להתנהג בדרכים סותרות. ילדים אשר מכריחים, משדלים, מפתים או אפילו מרמים אותם ובלבד שיאכלו, סולדים בסופו של דבר מהאוכל ונוטים להימנע מאכילה. ילדים שמונעים מהם מזון כדי שלא יעלו במשקל, נעשים אובססיביים ופוחדים שלא יקבלו די אוכל. אלה, מועדים להפריז באכילה בכל הזדמנות.

בעיות בהאכלה

הורים לילדים שקצב גדילתם איטי לרוב עסוקים ופעילים מדי בנושא האוכל, והתוצאה היא שילדים אלה אוכלים פחות. בעת מחלה נדרש משטר האכלה מיוחד, ולמרות הקושי חשוב לשמור על יחסי האכלה חיוביים. כאשר הילד יחוש בטוב, הוא ישלים בעצמו את כמות המזון הנדרשת לו.

כמות צריכת המזון משתנה מיום ליום

בשנות השלושים, כאשר החלו לראשונה להאכיל מבקבוק, לא ידע איש מה הדרך הנכונה לעשות זאת. על פי השיטה "המדעית", אנשי המקצוע דאז חישבו כמה קלוריות תינוק "צריך" לכל קילוגרם גוף. החוקרים חישבו את מנת המזון הכוללת ל- 24 שעות וחילקו אותה ל- 6 ארוחות שוות (כל 4 שעות, זוכרים?), והורו להורים לתת כמות מזון מדויקת במרווחי זמן קבועים. במחקר שנערך במכון גסל נעשו ניסויים בהאכלת תינוקות מבקבוק. התינוקות הואכלו כשהיו רעבים ובכמות שדרשו, בכל עת שביקשו, אפילו אם רצו לאכול פעמיים רצופות לאחר שינה ארוכה. המחקר הראה כי הדבר היחיד שהיה עקבי באכילת התינוקות היה חוסר העקביות בכמות המזון שאכלו. למרות שקליטת כמות המזון השתנתה מיום ליום - קצב גדילת התינוקות היה אחיד.

לקריאה נוספת:
ממרחים בריאים לכריכים לבית הספר
עד כמה להתערב לילדים באוכל?
ילד טוב משאיר צלחת ריקה?

ילדים נבדלים זה מזה

תינוקות אינם היחידים שכמות המזון שלהם אינה אחידה בזמן נתון: כך גם אצל ילדים ומבוגרים. איננו עוקבים ומודדים בדקדקנות כל כמות מזון הנבלעת בתוכנו. חוקרים בדקו כמה אכלו ילדים עד גיל שנה וחישבו את ממוצע צריכת המזון שלהם ב- 24 שעות. בהמשך, הפרידו החוקרים את הילדים שאכלו הכי הרבה ואת הילדים שאכלו הכי מעט. מה שהסתבר: הילדים שאכלו מעט היו הכבדים ביותר - הם שקלו בממוצע 9 ק"ג. הילדים שאכלו יותר מכולם - שקלו בממוצע 6.5 ק"ג. למסקנה דומה הגיעו במחקרם שני תזונאים מהארווארד. מסתבר שאי אפשר לעשות את שניסו לעשות בשנות השלושים: להסתכל על תינוק, לשקלו ולהחליט כמה עליו לאכול. יש הבדלים מדי יום ומתינוק לתינוק, והבדל זה נמשך מעבר לשלב הינקות.

גדילה נקבעת בעיקר על ידי גנים והרגלי אכילה בבית

סביר יותר שילדנו יגדל ויתפתח בהתאם לגנים שירש מאתנו, ולא לפי משאלות ליבנו. מבחינים בשלושה טיפוסי גוף בסיסיים: אקטומורפי (דק וקווי), מזומורפי (שרירי ומוצק), ואנדומרפי (רחב ושמן). איש אינו טיפוס גוף "טהור", אבל לכל אחד יש נטיות משלו. הקפדה על אכילה בריאה ויחסי אכילה טובים יכולה לעזור מעט לנתוני הגנטיקה הבסיסיים.

אהבת האוכל

יש אנשים שפשוט מתעניינים במזון, ויש שלא. אכן, יש ילדים שפשוט קל יותר להביאם לשולחן, לעומת ילדים אחרים שצריך לפתח טקטיקות כדי להרחיקם ממשחקיהם ולגרום שיבואו לאכול. השיטה הטובה ביותר היא להפריד בין" לבוא" לבין "לאכול". הם יאמרו "אני לא רעב". אתם תאמרו: "לא חייבים לאכול, אבל צריך לבוא ולארח לנו חברה בשעת הארוחה". מה שלעיתים יכול לגרום להם להצטרף לאכילה כבדרך אגב, כי הם כבר "באווירת אכילה נעימה".

לסיכום

כדי למנוע בעיות אכילה או לצמצמן, יש לשמור על יחסי האכלה בריאים במשך כל שנות הגדילה:

• להיות קשובים לצורכי התינוק/ילד/מתבגר.
• הקפדה ברורה על חלוקת האחריות בהאכלה (ההורים מציעים/מכינים, הילדים אוכלים).
• תמיכה בגישה חיובית כלפי הילד, הקפדה על אווירה נעימה בזמן האכילה המשותפת.
• מתן דוגמא אישית. אל תגערו בילד שאוכל חטיפים מול הטלוויזיה, בו בזמן שאתם עושים את אותו הדבר בדיוק בעצמכם! (זה מתחיל באותה חלוקת אחריות ראשונית, זוכרים?).
• חשוב מכל, דעו שלעיתים כדאי להיעזר באיש מקצוע מתאים כמו דיאטנית או נטורופתית לדוגמא ברגע שאתם מרגישים שאינכם בטוחים כיצד לנהוג.

חשוב להבין כי האכלה היא מטאפורה ליחסי הורה-ילד באופן כללי. האכלה נכונה ויחסי אכילה בריאים כמו ארוחות משותפות ונעימות, הם חלק בלתי נפרד מהורות נכונה ויחסי משפחה בריאים.

הכותבת היא שרית רבינר, נטורופתית ומומחית לתרפיה בתזונה. הצטרפו אל דף הפייסבוק של שרית: www.facebook.com/sarit.rabiner

עדיין לא חברים שלנו בפייסבוק? הצטרפו עכשיו!