חינוך לאסרטיביות או לאגרסיביות: מה ההבדל?

חינוך לאסטריביות ולא לאגרסיביות

אסרטיביות ואגרסיביות

פירושה של אסרטיביות הוא לקחת אחריות על החיים, על ההחלטות והבחירות. כלומר, לפעול מתוך אמונה שהאדם הוא זה אשר שולט בחייו, החלטותיו ובחירותיו. אסרטיביות משקפת יכולת עמידה ונוכחות, אך תוך שמירה על הגינות בסיסית והימנעות מהתנהלות שהיא פוגענית כלפי אחרים. בניגוד גמור, אגרסיביות משקפת כוחניות ותוקפנות עד כדי אלימות, שכן היא מופנית כלפי חוץ ואינה רואה את האחר כאנושי. מוקד השליטה הוא חיצוני ומכאן הוא מאוד תלוי סביבה.

למעשה, ניתן לומר שאסרטיביות משקפת נחישות, ביטחון ושליטה עצמית, ומנגד - אגרסיביות משקפת בעצם את ההיפך הגמור: ביטחון עצמי נמוך ומטרות לא ברורות אשר מציבות את האדם במצב של מגננה מתמדת, בשונה מאסרטיביות. ניתן לומר שאסרטיביות, למעשה, מסמלת עמדת פתיחה חזקה ויוזמת. בשל כך, ייתכן כי אדם שיגדיר עצמו כלא פראייר הוא האסרטיבי בעוד שפראייר הוא האגרסיבי. מדוע אתם שואלים? מאחר שהוא אינו באמת יכול לשלוט במצב אליו נקלע ותלוי באחרים, ההיפך הגמור מהתכונה המוערכת על ידי כל כך הרבה ישראלים ככלל והורים ישראליים בפרט. 

ילדות אסרטיבית

ילד שהוא חזק, בטוח בעצמו, מצליח להסתדר, פותר בעיות בעצמו ואפילו נמצא בעמדת מנהיגות אמיתית, הוא ילד אסרטיבי ולא ילד אגרסיבי. ילדים אגרסיביים מוצאים עצמם פעמים רבות מבודדים. בני האדם לא נולדים בהכרח עם יכולת של אסרטיביות או אגרסיביות, אלא מדובר על התנהגות שיש לרכוש אותה עם הזמן באמצעות חיקוי או דרך לימוד של דפוסי התנהגות בבית ובסביבה החברתית.

אסרטיביות בעולם הספורט

אחד התחומים בהם שגור המושג "אגרסיביות" והוא אולי אפילו בעל קונוטציה חיובית הוא התחום הספורטיבי. נציין ונדגיש כי מאמנים וספורטאים רבים שואפים לשפר את היכולת האגרסיבית שלהם. אולם בפועל, הם מייחסים זאת לפעולה של שיפור היכולת האסרטיבית והשליטה הפנימית ולא לשיפור האגרסיביות (כמו שרבים מהם מכנים זאת). דבר זה קורה משום שאגרסיביות היא דווקא סוג של מגננה ונובעת ממקום של חולשה. חשוב שספורטאי יהיה קשוב לעצמו, אך גם קשוב למאמן ולספורטאים אחרים. לא משנה אם מדובר בעמיתים או יריבים, נושא זה חשוב כדי שיוכל להתנהל ביעילות והתאמה מלאה לנסיבות. כאשר מדובר באנשים בעלי מוקד שליטה פנימי, הם מסוגלים לפתח יכולות שונות.

נציין שבסוגי ספורט מסוימים, אסרטיביות משמעותית ביותר אחרת לא ניתן יהיה להצליח באותו סוג הספורט. לדוגמא, תחום של אומניות לחימה המאופיין במגע רב וביצוע קרבות על בסיס קבוע מצריך תכונות אופי שונות. בניגוד גמור לכך, בפעילות ספורטיבית כמו משחק כדורעף הצורך בתכונות אסרטיביות כלפי היריב קטן משמעותית בשל החציצה בין שתי הקבוצות. במקרה זה, אסרטיביות עשויה להתבטא באופן מילולי ופחות בהיבט הפיזי. דוגמא נוספת היא משחק הפוטבול האמריקאי לעומת מקצועות אישיים באתלטיקה קלה. אי לכך, הכוונה גם של ספורטאי זה או אחר חייבת להיעשות לפי האישיות שלו. נציין מצב מעניין בו ספורטאי בעל נתונים פיזיים מעולים לוקל חלק בספורט בו יש מגע רב (למשל, כדוריד, ג'ודו וכדומה) אך עם אישיות שכלל לא מתאימה לסוג הספורט אותו הוא בחר. במקרה זה, הסיכוי להצליח בו קלוש. בנוסף, ללא חינוך לאסרטיביות הנדרשת גם סיכויי ההצלחה בסוג הספורט שבו יש צורך באותה תכונת אופי קלושים למדי.

לקריאה נוספת:
בשביל מי האימון הזה?
היכולת האתלטית של שחקני משחקי כדור בישראל
יצירת מוטיבציה לעיסוק בפעילות גופנית בהתמדה
להרשמה לניוזלטר של FoodsDictionary (בחינם)

יחד עם זאת, נציין שבאמצעות איש מקצוע בתחום (כמו פסיכולוג ספורט) ניתן לכוון את הילד לסוג הספורט המתאים לו במיוחד לשם הצלחה. זאת, מכיוון שלהשקיע בענף הספורט ללא סיכוי ממשי להצליח בשל תכונות אופי שכלל לא מתאימות לסוג הספורט הנבחר יכול להביא לתסכול. הדבר דומה במיוחד לאותם שחקנים בקבוצת משחקי כדור שבאים לידי ביטוי בעיקר באימונים וכמעט ולא משותפים במשחקים - דבר שעצוב ומתסכל כאחד.

לסיכום

לאסרטיביות יש השלכות גם על תחומים ומצבים שונים בחיים. לכן, עיסוק בספורט וחינוך לאסרטיביות על בסיס קבוע עשויים לסייע גם למצבים שונים בחיים כמו הצלחה בהתנהלות היומיומית מול אנשים, חריצות רבה בתחומי הלימודים, העבודה והקריירה, התנהלות במשפחה ועוד. השלכות אלה באות לידי ביטוי מכיוון שמדובר על תכונות אופי שחשובות עד מאוד להצלחה בתחומים השונים בחיים וניתן גם באמצעות עיסוק בפעילות ספורטיבית ותוך הכוונה והנחיה נכונות להשיג תוצאות מצוינות.

הכותבים הם דגנית גלסמן, פסיכולוגית חינוכית מומחית ופסיכולוגית ספורט, וד"ר איתי זיו (Ph.D), עוסק מזה שנים בתחום הפעילות גופנית, ספורט וחדרי כושר. אל האתר של איתי: www.itaiziv.co.il