גופן וקישורים
צבעים
סמן העכבר
בית | » | ערוצי תוכן | » | ספורט וכושר גופני | » | גיל פיזיולוגי, פסיכולוגי, כרונולוגי ומה שביניהם |
במאמר שפורסם על ידי רותם אליזרע באפריל 2017, הועלתה השאלה האם אנחנו מתבגרים ומגיעים ל"שיבה טובה", או האם עליית תוחלת החיים למעשה היא עלייה במספר השנים ש"כואב לנו"? בעיקר בגב ובצוואר, לפי מחקר של מכון טאוב שהתפרסם באותה השנה, אשר מצא כי הישראלים סובלים, בעיקר מכאבי גב וצוואר. המחקר עסק למעשה בגיל הכרונולוגי, אך בשנים האחרונות ישנו עיסוק משמעותי בגיל אחר - "הגיל הפיזיולוגי", או כפי שמכונה גם "הגיל האמיתי".
דגנית גלסמן, פסיכולוגית חינוכית מומחית ופסיכולוגית ספורט, 18.07.2019
מוכנים? תתחילו להיכנס לכושר!
הגיל האמיתי שלנוהגיל הפיזיולוגי או "האמיתי" הוא למעשה תוצר של שקלול של פרמטרים שונים המשקפים את המצב הגופני, סיכון למחלות ואיכות חיים. נציין, ש"הגיל האמיתי" הינו מושג שנעשה בו שימוש כבר ב- 1985 על ידי ד"ר מייק רויזן שמדד לאורך השנים באמצעות שאלונים ובהם עשרות שאלות המשקפות את אורח החיים. בשנים האחרונות נעשו מחקרים אשר מנסים לבדוק ולהגדיר את הגיל "האמיתי" (פיזיולוגית) ומכאן השינוי ל"גיל פיזיולוגי" או כפי שמכונה על ידי חוקרים אחרים גם: "גיל הכושר": בדיקה של צריכת חמצן מירבית, היקף המותניים, קצב הלב, שגרת הפעילות הגופנית וכדומה. בהמשך לממצאי המחקר הישראלי, יש היום גם מחקרים ובדיקות המעריכות במאקרו (לא מדויק מחקרית) את הגיל "האמיתי" תוך שילוב התוצאות השונות שעולות בבדיקות/שאלונים. לדוגמה: הגיל המנטלי, הקוגניטיבי, הפיזיולוגי, גיל "הגב" (גמיש, זקוף ותנועתי נחשב לגב "צעיר" ועוד). אגב, כשמדובר על הגיל הפסיכולוגי (או הגיל המנטלי), הדרך בה האדם תופס את עצמו - האם אדם תופס את עצמו כצעיר ויטלי או כאדם מבוגר עייף ששאיפתו היא "לנוח" או לפרוש לגמלאות - ישנם גם אנשים צעירים ולפעמים בני נוער, אשר התנהלותם תואמת דפוס "פנסיוני", לפחות בהגדרתו הסטראוטיפית - שאיפה למינימום תזוזה. בדומה למבוגרים אשר חווים עצמם כ"פיטר פן" - ילדים נצחיים. שילוב של גיל פסיכולוגי צעיר וגיל פיזיולוגי צעיר, גורם לאנשים להתנהל ולהיתפס כ"צעירים לגילם". ולהיפך - אנשים אשר הגיל הפיזיולוגי והפסיכולוגי שלהם מבוגר מגילם הכרונולוגי יתפסו על ידי סביבתם כמבוגרים מגילם הכרונולוגי, וכפועל יוצא שאיפתם של העוסקים בספורט ומקפידים על אורח חיים בריא ובאורח חיים בריא היא כמובן, שהגיל הפיזיולוגי יהיה נמוך יותר ביחס לגילם הכרונולוגי וכנגזרת גם גילם הפסיכולוגי. השאיפה הינה הצערה של הגיל הפיזיולוגי ביחס לגיל הכרונולוגי, וכמובן שהמשימה הופכת לקשה יותר ויותר היות ואנשים נבדלים זה מזה בנתונים הפיזיולוגיים הבסיסיים, ואף קיימת הטרוגניות במידת ואופן ההזדקנות של מערכות הגוף השונות כגון: קרדיווסקולרית, שלד-שריר, עצבים בתוך האדם עצמו, ומכאן תהליך או התבגרות שונה של מערכות הגוף השונות. היכנסו בנוסף: איזון בין המון משתניםואם לא די במורכבות שפרטנו עד כה, הרי שהשונות בגיל הפיזיולוגי והפסיכולוגי ביחס לכרונולוגי, יכולה לגרום לכך כי גם בין בני זוגות באותו הגיל הכרונולוגי שהחלו את מסלול חייהם יחד יווצרו פערים משמעותיים בגיל "האמיתי", דבר שיכול להשפיע על כל מערכת היחסים ביניהם. על מנת להתבגר כרונולוגית "באופן מוצלח" יש צורך בידע נרחב בתחומים שונים ועל כך נרחיב במאמרים עתידיים. נציין שכמובן לא מספיק רק "לאכול בריא" ו/או "להתאמן על בסיס קבוע". יש צורך בהרבה יותר מכך - לא פשוט לאזן בין כל כך הרבה משתנים ולשמור על איזון בין כל כך הרבה גילאיים - פיזיולוגי, פסיכולוגי, מנטלי וכרונולוגי. בהקשר לכך נציין, שממחקרים שנעשו באוניברסיטת נורבגיה למדע וטכנולוגיה עולה שהביצועים הקרדיו-וסקולרים (סיבולת לב ריאה) הם אינדיקטור אמין יותר לאריכות ימים מאשר הגיל הכרונולוגי. על פי המחקר שהתפרסם בניו יורק טיימס, הגיל בו האדם נמצא מבחינת היכולת האירובית נקבע על ידי צריכת החמצן המקסימלית (VO2 MAX) וניתן לשפר גיל זה באמצעות ביצוע של אימונים מתאימים וכך להגדיל את צריכת החמצן המירבית. במחקר מקיף חישבו החוקרים את הנתונים של 55 אלף נורבגים החל משנת 1980. הם חישבו את צריכת החמצן המקסימלית של הנבדקים ובדקו את שיעורי התמותה שלהם. אנשים שצריכת החמצן שלהם הייתה 85% או יותר מתחת לממוצע, יחסית, לקבוצת הגיל שלהם, נחשבו למבוגרים יותר מבחינת כושר גופני והסיכוי שלהם למות טרם זמנם עמד על 82%. החוקרים מאמינים כי הגיל בו הגוף נמצא מבחינת כושר גופני הוא אינדיקטור טוב יותר לסיכון למוות מוקדם מאשר השמנת יתר, לחץ דם גבוה או כולסטרול גבוה. לסיכום, על סוגי הגילאים השונים (למעט הגיל הכרונולוגי) ניתן להשפיע בכל גיל. כמובן, שיש צורך בתוכנית אימון ובכלל של אורח חיים בריא מותאמת אישית. אילולא כן, ניתן להתאמן, אפילו מדי יום, לאכול בריא, להתנהל לכאורה נכון, אך בפועל לא תהיינה תוצאות הלכה למעשה. הכותבים הינם דגנית גלסמן, פסיכולוגית חינוכית מומחית ופסיכולוגית ספורט, וד"ר איתי זיו (ph.D), מומחה לפעילות גופנית, ספורט וחדרי כושר. |