צעד מחושב

כמובן שצעידה חופשית אינה מספיקה במקרה זה, ולכן התחברתי למד צעדים אינטרקטיבי במסגרת שבה אני מתחרה עם חברותי לעבודה הדיאטניות שהן גם ברוב המקרים דיאטניותמרתוניסטיות, מדריכות כושר ואצניות מקצועית. על מנת לשפר את סיכויי, ייעצו לי קרובי לחבר את מד הצעדים לכלבה של השכנים אך לרוע מזלי, גליה סדנטרית אף יותר ממני (אלא אם כן היא מבחינה בעוגיה באופק) ולכן לא נותרה לי ברירה אלא לחבר את מד הצעדים לעצמי. מזל שיום כיפור הגיע וכך יכולתי באותה העת גם לכפר על עוונותיי וגם לא השאיר לי הרבה אלטרנטיבות לתחבורה.

בשבוע הראשון של החיבור, כך הונחתי, עליי להמשיך באורח חיי המביש על מנת שאוכל לקבל מן האתר ייעדי צעידה התואמים במיוחד בעבורי (ובעבור עולל בן יומו) אך למרות אצבעי השבורה ברגל ושאר הסיכויים העומדים כנגדי ולאחר שהזדעזתי קשות ממספר הצעדים שהגעתי אליו ועוד ביום שבו אני הולכת רבע שעה מהרכבת למשרדי ובחזרה, הסרתי את קורי העכביש מנעלי הספורט שלי ויצאתי להליכה יזומה. להפתעתי הרבה, לאחר הליכה של כ 40 דקות בלבד שבהם הקפתי את השכונה פעמיים, כמעט והכפלתי את מספר הצעדים היומי שלי והתקרבתי בצעדי ענק למספר הצעדים המומלץ ביום- 10,000 צעדים. לפתע, מספר הצעדים שלי הפך לנושא חשוב ובעל עדיפות עליונה בעיני ובאמת קיוויתי שמשם תגיע הישועה לכל עצלנותי.

אינני יודעת מה הסיבה לשינוי הפיתאומי, אולי זה המספר הנמוך שאליו אני מגיעה באופן ספונטני, אולי זה הרצון לראות מספרים גבוהים או שזהו אינסטינקט טבעי של אופיי המשמתי כימעה, אבל אני התחלתי ללכת והאמת שאני נהנית מכל רגע. האויר הצח, הנוף, היצירתיות שאנו מגלים בחיפוש אחר מסלול הליכה חדש וזמן האיכות שאני מבלה עם בן זוגי, עדיפים בהרבה על רביצה מול הטלויזיה מהרגע שאני מגיעה מהעבודה ועד שאני נרדמת.

בעודי נחושה למקסם את הצעדים: הלכתי ברגל ולא במסוע לאולם מקבלי הפנים בשדה התעופה, יצאתי להליכות יזומות עם הכלבה של השכנים, שוחחתי בטלפון תוך פסיעות הלוך ושוב בשביל הכניסה אל ביתי ואף השארתי את מד הצעדים על הפיג'מה שלי בכדי לא לעשות שום צעד לשווא. למרות כל נסיונותי הנואשים להצטיין, נאלצתי לבסוף לוותר וללכת לישון מותשת ומיוזעת עם 9874 צעדים בלבד. אולי מחר...