Slow Food וצדק חברתי

לא סתם החלה הדרישה לצדק חברתי דווקא דרך מחאת הקוטג`. קוטג` הוא סמבול גם למזון וגם לבית שלחלקנו קשה יותר ויותר להשיג. בימים אלו של מהפכה חברתית וכמי שבאה מתחום התזונה, מצאתי לנכון לכתוב ולדון בקשר שבין אוכל למהפכות.

עינת לב ארי עינת לב ארי, דיאטנית קלינית RD, 20.08.2012

שלח לחבר הדפסה תגובות

כנס ה- Slow Food הבינלאומי צילום: עינת לב ארי

אחת הטענות של מובילי המהפכה החברתית ובצדק, אומרת כי הכוח הכלכלי בארץ ובעולם נמצא בידיהם של מספר משפחות קטן ומספר תאגידי ענק שפעילותם גלובלית והם אלו המכתיבים את חיינו כמעט בכל תחום: רמת החיים שלנו, רמת התעסוקה/אבטלה, הריבית שאנו משלמים, חשיפה לסכסוכים איזוריים (נפט, יהלומים, זהב, יערות), מלאי הקרקעות לבנייה, מחירי הדיור, החינוך והמזון ואופיו ועוד.

המהפכים שהחברה שלנו עברה:

מעבר לשינויים ברמת החיים ושחיקת מעמד הביניים, עברה החברה מהפך באורח החיים, בעיקר במאפייני דפוסי התזונה והפעילות הגופנית. אלו נובעים כתוצאה משינויים בדפוסי העבודה: למשל, ימי עבודה ארוכים כאשר שני בני הזוג עובדים על מנת לקיים את המשפחה. המהפך בא לידי ביטוי בפחות ארוחות משפחתיות. ילדים והורים כמעט ואינם אוכלים ביחד. יותר ילדים אוכלים בבדידות (כן, גם אם יש עוד בני משפחה בבית) מול טלוויזיה ומחשב, ארוחות לא סדירות. יותר ויותר משפחות מדווחות על צריכת מזון תעשייתי ומהיר (אין זמן, ולעתים גם ידע, לבשל). זה האחרון נתפס כמזון זול יותר בעיני הרוכשים למרות שאין זה בהכרח כך, בטח לא כאשר משווים כמה "ויטמינים, מינרלים, סיבים תזונתיים וחלבון" אנו מקבלים עבור כל שקל ששילמנו. ויותר מכך, הילדים למדו להעדיף מזון זה בשל תכולת הסוכר והמלח הגבוהים שבו והקהיית חושי הטעם שלהם לטעמים וריחות אחרים. יש עלייה בצריכת מזונות שאינם חיוניים לקיום, כאלו אשר "מעמיסים" על התקציב המשפחתי ועל רקמת השומן, כגון מעדני חלב מתוקים, משקאות קלים, דברי מאפה, חטיפים ורטבים מוכנים. בשל החשיפה הממושכת לאמצעי התקשורת האלקטרונית, יותר ילדים ומתבגרים מושפעים מהפרסומות והמסרים המיועדים אליהם ותפקידם של אלו לשרת את בעלי ההון באמצעות עידוד צריכת מזון תעשייתי, מהיר ומותגי מצד אחד, ומצד שני, להגדיל את תחושת התסכול של הצופה בהציגם מודל גוף רזה ובלתי אפשרי המעודד הפרעות אכילה ותחושת ערך נמוכה.

באופן זה "מיוצרים" נתינים חדשים לתעשייה הגלובלית, קרי, בעלי בטחון עצמי נמוך, תחושת חוסר ערך ודחף לשנות את עצמם במקום את הסביבה (אם ע"י דיאטות או באמצעות ניתוחים פלסטיים וקניות מותגים אובססיבית). ולבסוף ולא פחות חשוב: רכישת המזון העיקרית מתבצעת ברשתות ענק הפועלות מול ספקים גדולים תוך שינוע מזון באופן מזהם (פליטת גזי חממה) לאורך אלפי ק"מ ממדינה למדינה. עקב כך, טיפוח זנים עתירי פרי ורווחיים, בעלי מראה יפה וחיי מדף ארוכים, לעתים גם אם חסרי טעם ודלים ברכיבי תזונה, באים על חשבון שימור מגוון מינים החיוני לשמירת האיזון הסביבתי ועל עמידות הצמחים למזיקים. רשתות המזון אינן מתחשבות ביצרנים קטנים ומקומיים ולא מתגמלות אותם באופן הולם. אנו עדים, כעת חיה, לקריסתה של החקלאות המסורתית בארץ ובעולם, קריסה הפוגעת בכלכלה המקומית וב"שרשרת המזון" של כוח הקנייה. יצרני מזון קטנים כגון חקלאים, יצרני גבינות, יין, שמן זית ועוד נלחמים על חייהם ואלו המצטיינים נרכשים ע"י החברות הגדולות וחוזר חלילה. אופס, הנה חזרנו להתחלה...לתאגידים החזקים.

הקשר בין Slow Food לצדק חברתי:

אז מה הקשר בין מזון איטי לצדק חברתי? כבר בשנות השמונים של המאה הקודמת, עם פתיחת הסניף הראשון באיטליה של מקדונלדס, אחד מסמלי הקפיטליזם והגלובליזציה, הוקמה ע"י העיתונאי קרלו פטריני, תנועת נגד ל"Fast Food" - שנקראה "Slow Food". התנועה חרטה על דיגלה את ערכי האוכל הבריא והביתי המבוסס על מסורות בישול אתניות תוך שמירה על ערכי הסביבה ואיכותה וכאלטרנטיבה למזון המהיר. עקרונות התנועה מתומצתים כך: "Good, Clean and Fair", ובעברית: טוב, נקי והוגן. כיום התנועה מונה מעל 100,000 אנשים ברחבי העולם ביותר מ- 130 מדינות הפעילים בתאים קטנים (מה שנקרא "קונויויום" בשפת התנועה), הכוללים גם שלושה תאים פה בארץ (גליל העליון , עמק חפר ותל אביב). חברי סלואו פוד נפגשים מספר פעמים בשנה, אוכלים בחברותא ובנחת מכלים רב פעמיים (ולא מכלים חד פעמיים רחמנא ליצלן), מזון בבישול עצמי וממרכיבים טריים, עונתיים ופשוטים. חברי התנועה מחוייבים לקידום פעילויות של חינוך לאכילה בריאה, טיפוח גינות קהילתיות, קידום חקלאים ויצרנים מקומיים וחקלאות ברת קיימא, עם דגש על שימור זנים מקומיים.

תנועת סלואו פוד היא בהחלט תנועה פוליטית - The Slow Food Story: Politics and Pleasure, Andrews, Geoff (2008), אך לא כזו המייצגת ימין או שמאל. סלואו פוד מהווה פלטפורמה להשמעת קולו של העם, של האנשים הפשוטים, של השבטים שאדמתם נגזלה ע"י תאגידים ושל כל מי שמתגעגע לימים של פעם, לאוכל של פעם ולקצב החיים השפוי של פעם. סלואו פוד מאמינה שלכל אחד בעולם יש את הזכות לאכול בריא, לחיות בריא וליהנות מהאוכל שלו. ציטוט מדברי פרופסור לכלכלה חברתית הפעיל בארגון, מנפרד מקס ניף: "לא ייתכן שחצי עולם ימות מעודף מזון והחצי שני ימות ממחסורו".
Slow Food היא אלטרנטיבה שפויה וברת יישום לתרבות הצריכה של ההמונים וכדיאטנית אני יכולה להעיד שהיא גם אלטרנטיבה מאוד בריאה המכוונת לעקרונות הדיאטה הים תיכונית, שנמצאה מחקרית, כדיאטה הטובה ביותר להפחתת הסיכון ללקות במחלות כרוניות (MA. Martinez-Gonza'lez 2011).

כחברה ופעילה בתנועת ה- Slow Food מזה ארבע שנים, זכיתי להשתתף בכנס הדו שנתי של התנועה בטורינו שבאיטליה. אל הכנס הגיעו מעל 7,000 איש מכל העולם (כולל משלחות מאיראן, פלשתין וישראל). התחושה הייתה של "מגדל בבל" הפוך: בליל של שפות וצלילים אך כולם מדברים בשפה אחת: נגד גלובליזציה תאגידית, רווחים בכל מחיר, ניצול ורמיסת החלש, נגד ניצול משאבי הסביבה, נגד הקשר של הון ושלטון ובעד אהבת הייחודיות והמגוון המקומי, הקהילתיות, אוכל בריא טעים במחירים הוגנים. ומה גרם לכל זה? נכון, אוכל ואהבת האוכל, אך גם שילוב של רצון להגברת מודעות חברתית, צרכנות נבונה ואכילה בריאה.

טיפים בשבילכם ברוח תנועת Slow Food:

לסיום, כחלק מתרומתי הצנועה למהפכה החברתית, הנה מספר טיפים לשינויים קטנים אך משמעותיים, ברוח תנועת ה- Slow Food, שיתרמו לכם, למשפחתכם, ילדיכם וסביבתכם הקרובה רק טוב:

בשלו בבית. המעיטו בקניית מזון מתועש. בישול ביתי הוא לא מסובך, להיפך, צריך בעיקר להתארגן אליו ולהכין את המצרכים מבעוד מועד. הפעילו את הדמיון ונסו לשאוב רעיונות מהמבוגרים במשפחה: איך אכלו ובישלו פעם.
השתמשו במרכיבי מזון פשוטים: דגנים, קטניות, מוצרי חלב פשוטים, ירקות, פירות, טחינה, שמן זית. אל תבשלו אוכל דיאטטי! בשלו אוכל בריא.
המעיטו במזון שבא בשקיות ואריזות פלסטיק כגון משקאות קלים (גם מים מינרלים, בטח כאלו ששאיבתם גורמת לייבוש מעיינות ושמורות טבע), חטיפים, מעדני חלב, אוכל קפוא, דגני בוקר וכן, וותרו גם על מוצרים דיאטטיים ומופחתי קלוריות. אלו עשירים בכימיקלים, יקרים ומניסיוני, לא סייעו לאף אחד לרזות או להחלים ממחלות שונות.
קנו בחנויות קטנות ומקומיות ולא ברשתות השיווק. שם תוכלו לשאול את בעל החנות מהיכן העגבניות, המלפפונים והתפוחים. שם ברב המקרים הוא ידע לתת את התשובה.
העדיפו ושלמו באופן הוגן, יצרני מזון מקומיים וקטנים, גם אם מחירם קצת יותר גבוה מהמחיר של אותו מזון בסופר. למשל שמן זית. בסופו של דבר זה משתלם וגם יותר בריא (שמן זית עובר תהליכי חמצון וקלקול עם עבור זמן וחברות גדולות רוכשות אותו גם מחו"ל בשל עלותו הנמוכה). זה ישאיר את הכסף בסביבתנו הקרובה.
החליפו את המנה העיקרית בקטניות ודגנים מלאים לפחות שלוש פעמים בשבוע. אין צורך בחלבון מן החי כל יום על מנת לשמור על הבריאות, נהפוך הוא. צריכת בשר מהווה נטל על הסביבה ואיכותה, שלא לדבר על הרג בעלי החיים המסכנים.
הנהיגו ארוחות משפחתיות לפחות פעם ביום, בשקט, ללא טלוויזיה ומחשב וללא טלפונים סלולריים. תנו זמן לאכילה ולתקשורת הבין אישית עם האנשים הקרובים לכם. זה מאפשר דיבור והקשבה, מגביר ומחזק את הקשר ותחושת השייכות והביטחון שכל כך חסרים לילדים שלנו בימים אלו. כך תגדלו ילדים מעורבים, רגישים לסביבה ובעלי מחויבות חברתית.
שתפו את הילדים בהכנת המזון, בבוא העת הם יעבירו את מסורות הבישול שלכם לילדיהם. אוכל של בית, אתם יודעים, הוא הכי טעים ומנחם. נסו לחשוף אותם למגוון טעמים וריחות ולהחזיר להם את יכולת ההנאה החושית שנעלמת עם צריכת מזונות תעשייתיים.
נסו לשחזר מתכונים ושיטות בישול מסורתיות, שאלו את ההורים, את סבא וסבתא איך הכינו, גם אם התשובה ל"כמה קמח צריך?" היא "כמה שלוקח". נסו לצפות בהכנת המזון ולתעד אותה.
טפחו גינת ירק, או לפחות כמה עציצים של צמחי תבלין על אדן החלון, זה משפר פלאים את המזון וטעמיו ומייתר כל מיני רטבים שונים ומשונים וכמובן תורם להעשרת המזון בנוגדי חמצון חזקים השומרים על הבריאות.