אכילה לילית: הרגל או הפרעת אכילה?

גם אתם אוכלים בלילה בשקט לאור נרות?

הגדרת הסינדרום

סינדרום אכילה לילית (NES = Night Eating Syndrome) תואר לראשונה על ידי ד"ר אלברט סטאנקרד בשנת 1955.
מה זה בעצם?

• אנורקסיית בוקר: דילוג על ארוחת הבוקר מעל 4 פעמים בשבוע.
• היפרפאגיה בלילה: צריכת יותר מ- 50% מסה"כ הקלוריות היומיות לאחר שבע בערב.
• הפרעות שינה: קושי להירדם או להישאר ישנים מעל 4 פעמים בשבוע.

תיאור הסינדרום

אכילת הלילה מתבצעת בדרך כלל בסתר ולאחר פרק זמן של שינה. אצל חלק אין מודעות מלאה לאכילה. שכיחות הסינדרום נעה בין 1% ל- 2% בקרב האוכלוסיה. הסינדרום כאמור נפוץ עוד יותר בקרב נשים צעירות. אכילה לילית מוגדרת כסינדרום עם פסיכופתולוגיה ברורה ועלייה בצריכת מזון מאוחר יותר במהלך היום, מה שעלול לגרום לקושי בירידה במשקל ואכן נמצא יותר בקרב בעלי עודף משקל. מחקר אחד הראה כי 28% מאלה המבקשים לעבור ניתוח מעקף קיבה סובלים מאכילת לילה.

מחקרים הראו כי רמות ההורמונים מלטונין (הורמון הג'ט לג) ולפטין (הורמון שובע) בשעות הלילה היו נמוכות יותר בקרב אכלני הלילה. רמות מלטונין נמוכות מחלישות את היכולות להיכנס לשנת החלום, השינה העמוקה, ורמות נמוכות של לפטין מעודדות אותנו לאכול. בנוסף גם הורמון הגרלין (הורמון הרעב) נמצא ברמות גבוהות יותר בשעות הלילה בקרב אכלני לילה והפרשת הורמוני האדרנל (קורטיזול ואדרנלין) גם היא משתבשת עקב הסטרס (עקה) בה נמצא גופם של אכלני הלילה.

בקרב אכלני הלילה, מרבית הקלוריות מגיעות מפחמימות. אכילת הלילה מפוזרת על פני כמה שעות, כלומר ניתן למצוא כמה אפיזודות של ביקורים במקרר או בארון לשם אכילה זללנית בלילה אחד. יש לציין כי אכילת הלילה בעיקר מביאה לתחושת אשמה ולא לתחושת הנאה מהמזון שנאכל. אכן מצאו במחקרים קשר בין המצאות של מצבי דיכאון וביטחון עצמי ירוד בקרב אלה שמוגדרים כאכלני לילה.

הטיפול

איך ניתן להתמודד עם אכילה לילית? בשל הקשר למצב הנפשי הירוד, הטיפול בסובלים מסינדרום זה יכול לעיתים להיות טיפול תרופתי המעלה את רמות הסרוטונין (תרופות מקבוצת SSRI) במוח, בדומה לטיפול בסובלים מהתמכרויות. טיפולים נוספים עוסקים בהחזרת המלטונין לרמותיו הנורמאליות בלילה (למשל באמצעות טיפול באור מיוחד), הפחתת תגובת בלוטת האדרנל והעלאת רמות הלפטין או שיפור הרגישות ללפטין.

דרך נוספת לטיפול קשורה לזמינות חומצת האמינו טריפטופן (המשתתפת ביצירת סרוטונין). כאמור, מרבית האכילה הלילית מבוססת על אכילת פחמימות. נהוג לומר כי פחמימות מעלות את כמות הטריפטופן הפנוי להמרה לסרוטונין (כאשר רמת הסרוטונין גבוהה במוח, ישופר מצב הרוח ויופחת הרעב - בעיקר לפחמימות), היות וסרוטונין בשעות הערב, כאשר מתחיל להחשיך, הופך למלטונין (המשרה שינה). אכילה של פחמימות מורכבות עם מעט חלבון (סנדוויץ' עם חביתה/דייסת קוואקר עם חלב) תתרום לעליית הטריפטופן, התורם ליצירת הסרוטונין, שיהפוך בשעות הערב למלטונין ויתרום לשינה טובה יותר.

לדוגמא, מחקר אשר בדק משתתפים בעודף משקל והקשר לאכילת לילה טען כי המשתתפים בקבוצת אכלני הלילה יסבלו יותר מבעיות פסיכולוגיות שיתבטאו ביותר דיכאון והערכה עצמית נמוכה, אכלני הלילה יהיה רעבים פחות ביום, יצרכו פחות קלוריות במשך שעות היום, ויפחיתו פחות במשקל לעומת אלה שאינם אכלני לילה. מטרת המחקר הייתה להעריך את הקשר בין אכילת לילה לרמות דיכאון, הערכה עצמית, גודל המנה הנצרכת ואיבוד משקל, אצל משתתפים שמנים.
באמצעות מודעה בעיתון איתרו החוקרים את משתתפי המחקר, לאחר מכן ביצעו סינון. השתתפו במחקר 76 = 53 נשים + 23 גברים, בגילאי 22-60 שנים. סה"כ 11 משתתפים (14%) ענו על ההגדרה NES (אכלני לילה).

מהלך המחקר

לאחר 8 שעות של צום, המשתתפים הגיעו למעבדה למלא שאלונים פסיכולוגיים וקיבלו את ארוחת המבחן. תכנית דיאטה שניתנה למשתתפים התבססה על תפריט דל קלוריות, פיקוח רפואי ופורמולה נוזלית דיאט. כמו כן, המשתתפים נכחו במפגשי יעוץ תזונתי שבועיים, ונשקלו. 5 משתתפים עם NES ו- 39 אינם אכלני לילה (קבוצות ביקורת) נשארו במחקר לפחות למשך חודש אחד.

המחקר מצא כי משתתפים בעלי NES סבלו מרמות דיכאון גבוהות יותר והערכה עצמית נמוכה, בניגוד למשתתפים השמנים האחרים. התוצאות הנ"ל מחזקות את ההשקפה כי NES היא הפרעת אכילה בעלת אפיון פסיכולוגי. במחקר הנ"ל, משתתפי קבוצת ה- NES דיווחו פחות על תחושת רעב ויותר על תחושת שובע לפני שאכלו את ארוחת המבחן. בנוסף צרכו יותר מהארוחה במהלך היום. הדפוס הנ"ל לא נצפה בקבוצות הביקורת. כל תוצאות המחקר מצביעות על אנורקסיית בוקר והיפרפאגיה בערב (כלומר עונים על השערת המחקר). המחקר מצא כי אכלני הלילה חשו פחות רעב אך עדיין צרכו כמות דומה של ארוחות, עם שינוי דומה בקצב הרעב לאחר מכן, מה שעשוי להעיד על סיכוי גבוה יותר לאכילת יתר.

בנוסף, המחקר תמך במחקרים קודמים אשר מצאו כי אכילת לילה היא סינדרום ברור המאופיין בדיכאון חמור, הערכה עצמית ירודה והגברת כמות המזון הנצרכת בערב. לכן, יש להתייחס לסינדרום זה כאל הפרעת אכילה לכל דבר.

המלצות

• הצעד הראשון והחשוב ביותר הוא מודעות לבעיה ושיתוף עם איש מקצוע (דיאטנית/פסיכולוג/פסיכיאטר/רופא משפחה), על מנת שיהיה ניתן למצוא את הדרכים לעזור ולהקל על אותו אדם הסובל מאכילת לילה.
• הקפידו לאכול ארוחת בוקר טובה המשלבת פחמימות מורכבות עשירות בסיבים וחלבונים (פרוסת לחם מלא עם גבינה, סלט ירקות עם כף שמן זית וביצה קשה).
• פזרו ארוחות בצורה מסודרת על פני משך היום והקפידו לסיים לאכול את ארוחת הערב הקלה כשעתיים שלוש לפני השינה.
• הקפידו להימנע ממזונות מעוררים לפני השינה כמו קפה, שוקולד, משקאות אנרגיה וכו'.
• בשעות הערב נסו להימנע ככל שניתן מהדלקת אורות והשארת טלוויזיות ומחשבים פתוחים. כל אלה מספקים תאורה חזקה המפריעה למלטונין לחזור לרמותיו המתאימות.
• נסו לשלב פעילויות מרגיעות במהלך היום, כאלה שיעזרו למערכת ההורמונלית "להירגע".
• שלבו במהלך היום פעילות גופנית העוזרת לשחרור אנדורפינים ותחושה כללית טובה.
• נסו להחזיר את גופכם למצב של שינה בלילה וערות ביום.
• ניתן לטפל בסינדרום אכילת לילה, התחילו בשינויים התנהגותיים ושינויים תזונתיים. במידה ואין שיפור פנו לרופא לקבלת סיוע תרופתי.

בהצלחה ולילה טוב (:
יעל משיח ארזי, דיאטנית קלינית.

כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך:

השמנה בטנית: כל הפתרונות
המלצות לטיפול בבלוטת הערמונית
אגוזים: סוגים וחשיבות תזונתית
סיסמאות הבריאות שעלולות להטעות אתכם