האמת מאחורי תוויות המזון

להתבונן היטב על מנת לעשות בחירות טובות יותר

המסרים הבריאותיים המובלטים במכוון על המוצרים הם פרי מחשבתם של חברות מסחריות, שתפקידן הוא כמובן לקדם מכירות, לעיתים על חשבון הצרכן. המציאות הזו מחייבת אותנו כצרכנים לקרוא בעין ביקורתית את תוויות המזון על מנת לבחור את המזון המתאים לצרכינו. יש לציין שבמרבית המקרים תוויות המזון אמינות, אולם עומס המידע והבלטת המסרים, בשילוב חוסר המידע מצדנו, כצרכנים, עלול לגרום לבלבול ולבחירות תזונתיות שגויות.

מה מופיע על גבי תווית המזון

• שם המוצר.
• תיאור המוצר: תיאור נכון ולא מטעה של מהות המזון.
• רכיבים: חומרי מוצא ותוספות המשמשים לייצור המזון. החומרים צריכים להופיע בסדר יורד על פי משקלם.
• סימון תזונתי: הערכים התזונתיים ל- 100 גרם/מ"ל של המוצר, הכולל את הפרמטרים הבאים: אנרגיה (קק"ל), פחמימות (גרם), חלבונים (גרם), נתרן (מ"ג), שומנים (גרם). אם המוצר מכיל 2% או יותר של שומנים מסך המשקל - יש לכלול גם את כמות השומן הרווי, הכולסטרול ושומן הטראנס.
• תאריך הייצור ותאריך אחרון לשימוש.
• הוראות אחסון.
• שם וכתובת היצרן ו/או היבואן.
• תכולה: תכולת המוצר ללא האריזה (נטו) מבוטאת ביחידות משקל או ביחידות נפח.
• פרטים בנוגע לכשרות המזון.
• מידע על אלרגנים.

חשיבות המידע המופיע על גבי תווית המזון

• בחירת מוצרי מזון בהתאם למצבו הבריאותי של הצרכן: במידה וקיימת מגבלה תזונתית כלשהי, למשל מגבלה בצריכת סוכר בקרב חולי סוכרת, ניתן לבחור מוצר מזון שמתאים למגבלה.
• תכנון תפריט יומי: המידע אודות רכיבי התזונה במוצר כלשהו מאפשר לשלבו בתפריט דיאטה יומי באופן מושכל.
• השוואה בין מוצרים: הערכים התזונתיים מתייחסים ל- 100 גרם/מ"ל מוצר, כך שניתן להשוות בין רכיבי תזונה זהים במוצרים שונים. לדוגמא: השוואת כמות השמן בשני סלטי חומוס.

תיאורים נפוצים על גבי תוויות המזון

• ללא: המוצר אינו מכיל את החומר המצוין מלכתחילה.
• נטול: החומר הוצא מהמוצר במהלך תהליך הייצור.
• מופחת/לייט/קל: מכיל עד 2/3 מהמרכיב המדובר לעומת המזון המקביל המקורי (מבחינת ערך קלורי, שומן וכדומה), או עד 1/4 מבחינת תכולת הנתרן.
• דל קלוריות/דיאטטי/דיאט: מזון מוצק דל קלוריות יכיל לא יותר מ- 40 קק"ל ב- 100 גרם, ומשקה קל דל קלוריות לא יכיל יותר מ- 20 קק"ל ב- 100 מ"ל.
• אינו מכיל גלוטן: המוצר אינו מכיל דגנים ומוצרי חיטה, שעורה, שיפון ושיבולת שועל.
• דל מלח (דל נתרן): המוצר מכיל לא יותר מ- 100 מ"ג נתרן ל- 100 גרם מזון.
• דל שומן: המוצר מכיל לא יותר מ- 2 גרם שומן ל- 100 גרם מזון.
• טבעי: מותר לסמן מזון במילה "טבעי" רק אם אין בו תוספת רכיבים נוספים, והוא לא עבר תהליכים למעט אלה המותרים בתקן כגון קירור, הקפאה, כבישה ואפייה.

לקריאה נוספת:
צרכנות נבונה - בדרך לבריאות
איך לערוך קניות בצורה חכמה?
טיפים לצרכן ל"יום הצרכן הבינלאומי"

מסרים תזונתיים - לא מה שחשבתם

• "טחינה עם שומשום מלא": מסר שנוי מאוד במחלוקת, משום שבאופן מעשי המשמעות שלו קטנה ביותר. טחינה עם שומשום מלא תיחשב כזאת גם במידה וכמות השומשום המלא שהיא מכילה היא זעומה (לדוגמא 2%), בעוד שאר הטחינה מכילה שומשום שעבר עיבוד משמעותי ואיבד מסגולותיו הבריאותיות.
• "לחם מלא": התקן הישראלי מאפשר ליצרנים לרשום את המסר על אריזת הלחם במידה ותכולת הקמח הלבן בו פחותה מ- 49%. במילים אחרות, לחם שמכיל 48% קמח לבן עדיין עשוי להיחשב ללחם מלא. המסר הופך בעייתי עוד יותר, משום שהקמח המלא שמשמש להכנת הלחם גם הוא אינו מלא לחלוטין. התקן מתיר לתת את הכינוי "קמח חיטה מלא" לקמח המכיל 90% או יותר ממרכיבי גרעין החיטה. בשורה התחתונה, בפועל כמעט בלתי אפשרי לדעת מהו אחוז רכיבי החיטה המלאים מסך משקל ה"לחם המלא", אלא אם הדבר מצוין במפורש על גבי האריזה.
• "ללא כולסטרול": אחד המסרים הפופולאריים ביותר על מוצרי מזון, בשל מחקרים רבים שהוכיחו קשר ישיר בין רמתו הגבוהה של ה"כולסטרול הרע" (LDL) בדם לשורה של תחלואות. כולסטרול הוא סוג של שומן שנמצא אך ורק בבשר ומוצריו (ביצים, חלב, גבינות וכדומה), והוא מיוצר באופן טבעי בכבד בגוף האדם. כאשר כותבים את המסר "ללא כולסטרול" על בקבוק שמן סויה, הדבר נכון אך לא רלוונטי, שכן שמנים צמחיים לא אמורים להכיל כולסטרול. המסר בעייתי עוד יותר כאשר מדובר במרגרינה. המרגרינה מיוצרת בעזרת הקשיית (הידרוגנציה) שמנים צמחיים (ולכן אינה מכילה כולסטרול), אך תהליך זה פוגם בתכונות השמן הצמחי. מחקרים אף הראו שצריכה של מרגרינה, למרות שאינה מכילה כולסטרול, עשויה לגרום לעלייה ברמת הכולסטרול בדם, בשל השינויים שעובר השמן במהלך תהליך הייצור.
• "ללא תוספת סוכר": משמעות המסר היא שהמוצר אינו מכיל תוספת סוכר, אך מרכיביו הטבעיים של המוצר עשויים להכיל סוכר. המסר נכון, למשל, לגבי מיצים סחוטים שמכילים 100% פרי. לעיתים חברות המזון נוקטות בדרכים נוספות על מנת להשתמש בהצהרה זו. כך למשל, גרנולה שמכילה דבש/סילאן/סירופ אגבה (מזונות המכילים כמות גבוהה מאוד של סוכרים שונים), עדיין תוכל לשאת את המסר "ללא תוספת סוכר". חשוב להבין כי הגוף שלנו אינו מבדיל בין סוכר קנים לבין מזונות טבעיים עתירי סוכר (דוגמת דבש ודומיו), וצריכה מוגזמת של מוצרים מסוג זה בהחלט עשויה להזיק לבריאות.
• "חטיף אנרגיה": אנרגיה היא דרך אחרת להגיד "קלוריות". כל מזון שנצרך על ידנו מהווה מקור לאנרגיה, ולכן ההצהרה הזו למעשה נכונה עבור כל מוצרי המזון, ללא קשר לטיב המוצר, לרכיבים שלו ולתרומתו הבריאותית. התפיסה הרווחת היא שחטיפי אנרגיה הינם חטיפי בריאות המאפשרים לשמר את רמת האנרגיה בגוף לאורך זמן, אך בפועל רוב חטיפי האנרגיה המשווקים ברשתות מכילים בדרך כלל כמות גבוהה של סוכר, קמח לבן ושמנים (חלקים מוקשים).
• "רק 120 קלוריות למנה": זו הצהרה שלעיתים קרובות לא משקפת את הערך הקלורי של המוצר, כפי שהצרכן עשוי לתפוס אותו. משקל המנה נקבע באופן בלעדי על ידי היצרן ואין לו קשר לממוצע צריכת המוצר בפועל. כך למשל, במרבית דגני הבוקר "מנה" מוגדרת כ- 30 גרם. מבדקים בקרב ילדים העלו כי באופן עקבי הכמות של דגני הבוקר שנאכלו בפועל בארוחה אחת הייתה גבוהה לפחות פי 2 מההגדרה הנ"ל. יש לקחת בחשבון שלדגני הבוקר מוסיפים כבדרך אגב חלב או יוגורט, שמעלים כמובן את הערך הקלורי של ה"מנה".

מה מסתתר במזון שלנו?

• "שמן צמחי": לעיתים קרובות כאשר קוראים את רשימת הרכיבים של מוצר כלשהו, אפשר להיתקל בהצהרה המבלבלת הזו. שמן צמחי עשוי להיות כל סוג שמן שמופק מצמחים, לרבות שמני קוקוס ודקל, ואלה השמנים שבדרך כלל מסתתרים במוצרים בעלי "שמן צמחי" (בעיקר במאפים שונים). מדובר בשמנים זולים ולכן חברות המזון מעדיפות להשתמש בהן. חשוב לזכור ששמני הקוקוס והדקל מכילים כמות גבוהה של שומנים רוויים, שהמקור העיקרי שלהם הוא דווקא שומן מהחי - בשר, עוף, מוצרי חלב עתירי שומן וביצים. מחקרים מראים כי צריכה עודפת של שומנים רוויים (גם אם מקורם מהצומח) עלולה לפגוע בבריאות הלב וכלי הדם, ולעודד תהליכים דלקתיים כרוניים.
• "ו/או": לא פעם אפשר להיתקל במוצר שרכיביו כוללים "שמן סויה ו/או שמן דקלים. היצרנים משתמשים במסרים מסוג זה כדי להבטיח את השימוש בסוג השמן הזול ביותר בנקודת זמן מסוימת, אך הצרכן יכול רק לנחש אילו מהשמנים זכה להיכלל במוצר.
• סדר הופעת הרכיבים: הרכיבים במוצר אמורים להופיע בסדר יורד על פי משקלם. חברות המזון מקפידות על הנחיה זו, אך במקרים רבים הדבר נעשה באופן שמתוכנן מראש להסתיר את הרכיבים הנתפסים על ידי הצרכן כמזיקים לבריאות. כך למשל, דגני בוקר יכולים להכיל על פי סדר יורד את הרכיבים הבאים: "קמח חיטה מלאה, סוכר חום, שמן צמחי, סירופ תירס עתיר פרוקטוז, קמח תירס, מלטוז...". ההנחה שלנו כצרכנים היא שקמח החיטה המלאה הוא הרכיב העיקרי בדגנים, אבל האמת היא שהסוכר הוא קרוב לוודאי הרכיב השולט - סוכר חום, סירופ תירס עתיר פרוקטוז ומלטוז - כולם למעשה שם אחר למילה "סוכרים".

לסיכום

שפע מוצרי המזון וההצהרות הרבות בנוגע לתרומתם הבריאותית, עשוי להותיר אותנו מבולבלים לנוכח איכותם הבריאותית. קריאה מושכלת של תוויות המזון תסייע לצרכן בבחירת המזון המתאים ביותר עבורו. זכרו לא להסתפק במסרים המובלטים על גבי האריזות ולקרוא את האותיות הקטנות.