ADHD: כל מה שצריך לדעת

כל המידע שאתם צריכים על ADHD בכתבה אחת

רקע בסיסי על ADHD

ADHD - Attention Deficit Hyperactivity Disorder. ההפרעה עברה גלגולי שמות רבים. תחילה נקראה בשם "Minimal Brain Damage" - נזק מוחי מינימאלי, ועם הקדמה הרפואית הבינו שאין נכון לתאר זאת כך. כעבור עוד 3 גלגולי שמות הגיעו לשמה הנוכחי. ADHD היא שוני בהבשלת ובהתפתחות קליפת המוח. במחקרים ראו שקיים עיכוב ממוצע של 2-3 שנים אצל ילדים עם ADHD לבין ילדים בלי ADHD. לחוסר הבשלות הזאת יש את השלכותיה על יכולת הקשב, הריכוז, ריסון דחפים, שליטה ברגשות ועוד.

סטטיסטיקות והבדלים מגדריים

על פי ארגון ה- CDC בארה"ב, נכון לשנת 2011 - 11% מכלל האוכלוסייה בגילאי 4-17 מאובחן בהפרעה. עם מגמת עלייה של 5% בשנה, המספרים הולכים וגדלים. על פי משרד הבריאות - בישראל 10%-5% מכלל הילדים בגילאי 12 עומדים בקריטריונים לאבחנה (מעריכים שהמספרים גדולים יותר). ADHD מתבטאת באופן שונה אצל אנשים וככל הנראה רבים מהם לא מאובחנים. בנוסף, ADHD לרוב מתחילה בילדות ונוטה להמשיך הלאה לבגרות. על פי ארגון ה- CDC סיכוי של 13.2% לילד להיות מאובחן בהפרעה, בניגוד לסיכוי של 5.6% בלבד לילדה להיות מאובחנת. כלומר, סיכוי של פי 2 גדול יותר לילד (בן) להיות מאובחן עם ADHD מאשר לבת.

מי יכול לאבחן את ההפרעה?

כולנו מרגישים מדי פעם חסרי או בעלי עודף של אנרגיה, לא מרוכזים וחשים קושי להתמיד במשימה, אך את האבחנה יכולים לבצע רק פסיכולוג, פסיכיאטר או נוירולוג מוסמכים. אבחון ההפרעה מתבצע על בסיס ראיון אישי מקיף ושאלונים שמטרתם לברר את עמידת המטופל במספר קריטריונים מוסכמים, אשר בעזרתם קובעים את האבחנה. עובדה מעניינת היא שעל ילדים לעמוד ב- 6 קריטריונים, בעוד מבוגרים רק ב- 5 קריטריונים, וזאת על מנת למנוע אבחנה שגויה שמקורה מהתנהגות ילדותית ולאו דווקא מסיבה נוירולוגית. לעיתים, נעשה שימוש בתוכנות ומבחנים למיניהם (דוגמת מבחן TOVA), לצורך הערכה אך לא לצורך אבחנה.

ניפוץ מיתוסים ומקור ההפרעה

הפרעת קשב היא לא תוצאה של:

• סגנון הורות/חינוך.
• צפייה בטלוויזיה בגיל צעיר.
• חוסר מוטיבציה.
• חוסר אינטיליגנציה.
• עצלנות.

אם כך, מהו מקור ההפרעה? גנטיקה! תורשה פוליגנית (פולי=רבים), כלומר ההפרעה מועברת בתורשה המערבת מספר גנים. יש סיכוי של 60%-75% להיוולד עם הפרעת קשב למי שנולד להורה עם הפרעת קשב וריכוז.

גורמי סיכון עיקריים ל- ADHD

• קרבה משפחתית לאדם הלוקה בהפרעה.
• CNV - Copy Numbers Variation (שינויים גנטיים בתאים מסוימים).
• היחשפות לטראומה בראשית החיים.
• משקל לידה נמוך או פגות.
• תקופת העוברות: היחשפות לעופרת טרום לידה ואחריה, עישון של האם.

לידה במשקל נמוך ועישון של האם נמצאו כגורמי הסיכון המשמעותיים ביותר.

הפתולוגיה של ADHD

דופאמין ונוראדרנלין הם "נוירוטרנסמיטורים" (שהם בעצם שליחי מסרים במוח). ADHD מקושרת עם אי סדירות בפעילות שליחים אלה בקליפת המוח הקדמית. הנפוץ ביותר הוא חוסר שלהם אשר נגרם בעקבות הפרשה מופחתת שלהם או סילוק מוגבר שלהם, מה שגורם להם להיות פחות זמינים. כמו כן, באזורי המוח האחראיים על תפקודים ניהוליים, קוגניציה, רגשות וחושים, נמצא שמתקיימים עודף או תת הפעלה, שונות בפעילות גלי המוח ואף שונות במבנה אזורים אלה. בנוסף, ישנם מצבים פיזיולוגיים שונים שיכולים להשפיע על תסמיני ההפרעה, לדוגמא: בעיות בבלוטת המגן, הפרעות נפשיות ובעיות ראייה ושמיעה.

כיצד פועלות התרופות? רוב התרופות פועלות על הסדרת הפרשת שליחי המסרים במוח - דופאמין והנוראדרנלין.

לקריאה נוספת:
טיפים טבעיים שיעזרו להפרעת קשב וריכוז
הפרעות קשב וריכוז: הטיפול הנטורופתי
טיפול בעצירות: איך עושים את זה?

תזונה ו- ADHD

בניגוד למצבים קליניים רבים, ל- ADHD אין הנחיות תזונתיות רשמיות. העיתון האקדמי האמריקאי לרפואת ילדים ערך סקירה מקיפה על המחקרים המובילים שנעשו בתחום התזונה וה- ADHD לגבי סוכר ואספרטיים, דיאטת פיינגולד, דיאטת אלימינציה, דיאטה מערבית, ויטמינים וחומצות שומן רב בלתי רוויות (אומגה 3 ואומגה 6):

• דיאטת פיינגולד: דיאטה שפותחה על ידי ד"ר בן פיינגולד בשנות ה- 70. הדיאטה מגבילה כמות של ממתיקים וצבעי מאכל מלאכותיים, אספרטיים וחומרים משמרים. הדיאטה כוללת בנוסף הימנעות מוחלטת ממזונות מעובדים כגון בשרים מעובדים ונקניקיות, משקאות קלים המכילים צבעי מאכל וממתיקים מלאכותיים (צבעים כתומים ואדומים בעיקר), תפוחים וענבים. מה שמותר זה אשכוליות, אגסים, אננס, בננות, בקר וטלה, לחם, דגנים מסוימים, חלב, ביצים וויטמינים נטולי צבעי מאכל. דיאטת פיינגולד היא מסובכת לביצוע וקשה להתמדה. במחקרים הדיאטה הראתה הטבה מסוימת עם הפרעות הקשב, אך לרוב רק אצל ילדים עם ADHD בעלי רגישויות אלרגיות למזון.
• דיאטת אלימיניציה (היפואלרגנית/Oligoantigenic): מסירה כמעט כל מאכל הנחשב "אלרגני" מהתפריט - חלב פרה, גבינה, דגני חיטה, ביצים, שוקולד, אגוזים ופירות הדר. דוגמאות למזונות היפואלרגניים (מזונות בעלי פעילות אלרגית נמוכה) הם טלה, תפוח אדמה, טפיוקה, גזרים, אפונה ואגוזים. בחלק מהמחקרים הדיאטה הוכיחה הטבה מסוימת, אך נמצאו במקביל עדויות סותרות. גם דיאטה זאת קשה לביצוע והיא כרוכה בירידה משמעותית באיכות החיים.
• סוכר ואספרטיים: עובדה מעניינת היא שהתפקוד הקוגניטיבי נשמר אצל ילדים עד רמת סוכר בדם של 75 מ"ג ואצל מבוגרים עד רמת סוכר בדם של 54 מ"ג. חוסר אספקת גלוקוז (חד סוכר) מקושר עם הפרעה בתפקודים שונים בקליפת המוח. המוח, בניגוד לאיברים אחרים נשען ברובו על אספקת סוכר ואינו מסוגל כמו איברים אחרים להתקיים על חומרי דלק נוספים כגון חומצות שומן. צריכה של אספרטיים או סכרין לא גרמה להחמרה ביכולות הקשב והריכוז. בהקשר לסוכר - נמצא שצריכה יומית גדולה של סוכר השפיעה לרעה על מדדי אגרסיביות וריכוז. כמו כן, גם צריכה חד פעמית של מזון עתיר בסוכר הראתה השפעות מזיקות דומות. כחלק מהניסויים גילו החוקרים שצריכת חלבון, לפני או ביחד עם עיכול הסוכר, עזרה בהפחתת ההשפעה השלילית על הריכוז שנגרמה כתוצאה מהעמסת הסוכר.
• ברזל: לברזל מספר תפקידים בפעילות המוחית והוא נדרש בין השאר לייצור חומר הנקרא "מיאלין", שתפקידו בשיפור העברת מסרים במוח. המחקרים השונים מצאו תוצאות סותרות. ההסכמה היא שחוסר עלול להשפיע לרעה על הסימפטומים של ADHD, אך צריכה עודפת אינה בעלת השפעה משמעותית.
• אבץ: לאבץ מספר תפקידים בפעילות המוחית ונדרש בין השאר לייצורם של שליחים כימיים במוח, דוגמת הדופאמין. רמות נמוכות של אבץ בדם קושרו להחרפת הסימפטומים ומתן כדורי אבץ כתוסף שיפר במידה מסוימת תגובתיות לתרופות. בדומה לברזל, מחסור עלול להשפיע לרעה אך צריכה עודפת אינה בעלת השפעה משמעותית.
• מתן תוסף מולטי ויטמין: המחקרים השונים לא מצאו השפעה משמעותית על תסמיני הפרעת הקשב והריכוז.
• אומגה 3 ואומגה 6: נדרשות לוויסות תגובות דלקתיות ולבניית מעטפות תאי המוח. נמצא שלילדים עם ADHD נטייה לרמות נמוכות יותר של EPA ו- DHA (סוגים של אומגה 3) בדם ושל חומצות שומן רב בלתי רוויות בכלל. מלבד לצריכה נמוכה של חומצות שומן חיוניות, מסתמן כי לחלק ניכר מהלוקים ב- ADHD יש חילוף חומרים לא תקין של שומנים. חילוף חומרים לא תקין של שומנים יכול להתבטא ברמות נמוכות של חומצות שומן זמינות בדם, מה שעלול להחריף עם הסימפטומים של הפרעת הקשב והריכוז. בחלק מהמחקרים נמצאה תועלת במתן תוסף של אומגה 3, בעוד בחלק מהמחקרים לא מצאו הבדלים וככל הנראה התועלת שנמצאה היא בעקבות השלמת החסרים ברמות האומגה 3. השורה התחתונה היא שרמות תקניות של אומגה 3 ו- 6 נחוצות לתפקוד המוחי, אך לאו דווקא קיימת תועלת בצריכה עודפת מעל ההמלצות המקובלות של גופי הבריאות.

במחקר אוסטרלי אשר עקב אחרי ילדים מגיל לידה עד גיל 14 נמצא כי:

• דיאטה מערבית: דיאטה העשירה בצריכה כוללת גבוהה של שומן, שומן רווי, סוכרים מעובדים ונתרן ומחסור באומגה 3, סיבים ופולאט - קושרה עם ADHD.
• הדיאטה הבריאה: דיאטה העשירה בדגים, ירקות, פירות, קטניות, דגנים מלאים - לא קושרה עם ADHD.

נקודה חשובה לגבי הטיפול התרופתי: תרופות ל- ADHD על רבדיהן הן "אנורקסוגניות" - מפחיתות תיאבון ולעיתים הן אף משמשות כטיפול תרופתי למבוגרים הסובלים מהשמנה. במחקר מצאו שבקרב המתבגרים עם ADHD אשר צרכו דיאטה מערבית, אלה שלא צרכו תרופות נטו יותר להיות שמנים מאשר אלה שצרכו תרופות. לאו דווקא שזהו ממצא חיובי, כיוון שהתרופות עלולות לגרום לירידה לא תקינה במשקל ומכך להפרעות בהתפתחות והגדילה התקינה אצל ילדים.

סיכום ההמלצות התזונתיות הכלליות ל- ADHD

• לא נראה שישנו "מזון פלאים" כלשהו לטיפול ב- ADHD.
• חוסרים בניוטריינטים חיוניים כגון חומצות שומן ארוכות שרשרת מסוג אומגה 3 ו- 6, ויטמינים כגון ברזל, אבץ ,פולאט וסיבים - מחמירים את הסימפטומים. בנוסף, פרטים עם ADHD יותר "רגישים" לחוסרים אלה.
• דיאטה עשירה במזונות בעלי ערך גליקמי גבוה, שומן ושומן רווי, נתרן וסוכרים מעובדים, מחמירה סימפטומים של ההפרעה. הימנעות מצריכת מזונות אלה יכולה להביא להטבה.
• התחשבות בטיפול התרופתי: יש לדאוג למספיק קלוריות ממקורות מזון איכותיים ויש להקפיד לשמור על רווחים מסודרים ותכופים בין הארוחות.

פעילות גופנית והמוח

הספרות הולכת ומתרחבת לגבי ההשפעות המטיבות שבפעילות גופנית על התפקוד והמבנה של המוח. נמצא ש:

• פעילות גופנית אירובית נמצאה כגורם מגן נגד התפתחות מחלות קוגניטיביות תלויות גיל (דוגמת אלצהיימר ודמנציה).
• פעילות גופנית נמצאה אחראית לשיפור יכולות קוגניטיביות וכמקדמת את בריאות המוח אצל מבוגרים בריאים.
• פעילות גופנית נמצאה כמעודדת פעילות מוחית של נוראפינפרין ודופאמין.
• פעילות גופנית נמצאה כמעלה רמות BDNF (חשוב להישרדות תאי דופאמין במוח).
• פעילות גופנית נמצאה כמשפרת תפקודים ניהוליים.

ספורט ו- ADHD

האם ילדים היפראקטיביים אוהבים ספורט? עובדה מעניינת היא שנמצא שילדים עם ADHD נוטים פחות להשתתף בפעילויות ספורט נמרצות ובספורט מאורגן מאשר ילדים ללא ADHD. מחקר אשר בחן השפעת פעילות גופנית כרונית (10 שבועות, 3 אימונים שבועיים, 45 דקות לאימון) בילדים עם ADHD מצא:

• שיפור התנהגותי: שיפור במדדים חברתיים, מדדי קשב ומדדים חברתיים. בנוסף, ירידה במדדי חרדה ודיכאון.
• שיפור יכולות מוטוריות.
• שיפור ביכולות עיבוד מידע.

מחקר נוסף בחן השפעת אימון אירובי יחיד בעצימות בינונית על קשב וריכוז בילדים עם ADHD וילדים ללא ADHD. תוצאותיו היו:

• ילדים עם ADHD וגם ילדים ללא ADHD חוו יכולות קשב וריכוז מוגברות לאחר אימון אירובי בעצימות בינונית.
• ילדים עם ADHD וגם ילדים ללא ADHD הפגינו דיוק תגובה גבוה יותר ושיפור ביכולות המתמטיות והבנת הנקרא לאחר אימון אירובי בעצימות בינונית.

שני המחקרים מסכמים: פעילות גופנית יכולה להוות טיפול משלים בילדים עם ADHD.

לסיכומו של עניין

• חשיבות התזונה ב- ADHD: אנשים עם ADHD בעלי נטייה לחוסרים ברכיבי מזון, לרגישות לחוסרים ברכיבי מזון, ובעליי נטייה לאלרגיות שונות, דבר המדגיש את חשיבותה של התזונה.
• מזון הפלא? אין אף מזון "פלא" שמביא לשיפור במדדי ADHD. לא הוכחה עד היום תועלת קלינית של מתן תוסף תזונה כטיפול ב- ADHD. הסוד הוא בצריכת כל רכיבי המזון בכמויות המומלצות ולהימנע מחוסרים/עודפים.
• רכיבי מזון שעליהם מומלץ לתת דגש:  ברזל, אבץ, חומצות שומן אומגה 3 ו- 6 וחומצה פולית. הוכח שחוסרים אלה נפוצים באנשים עם ADHD ושחוסרים בהם משפיעים לרעה על יכולת הקשב והריכוז. מומלץ לבחון את הכמויות שלהם בצריכת המזון היומית שלכם ולבצע בדיקות דם תקופתיות לבירור רמותם בגוף. כמו כן, יש לזכור שצריכה בעודף שלהם לאו דווקא תביא לשיפור הפרעת הקשב והריכוז.
• מזונות מהם כדאי להימנע: מזונות העשירים בשומנים רוויים, סוכרים מעובדים, נתרן, חטיפים מלוחים, בשרים מעובדים ומשקאות קלים. צריכת מזונות אלה קושרה עם סיכוי רב יותר לפתח הפרעת קשב וריכוז.
• מזונות מומלצים: מומלצת דיאטה העשירה בדגים, ירקות, פירות, קטניות, דגנים מלאים ומוצרי חלב דלי שומן. צריכת מזונות אלה קושרה עם סיכוי נמוך יותר לפתח הפרעת קשב וריכוז.
• פעילות גופנית: נמצאה כמשפרת תפקודים מוחיים ומשפרת יכולות קשב וריכוז והיא מומלצת לאנשים עם הפרעת קשב וריכוז כטיפול משלים.
• מקומה של התזונה בטיפול ADHD: ההפרעה היא מורכבת ומכילה גורמים רבים אשר ברובם גנטיים ואינם נשלטים. מכאן שלרפואה חלק ניכר בטיפול, ומוצעים כיום טיפולים שונים שהוכחו כבעלי תועלת קלינית. מקומה של התזונה הוא בטיפול תומך והיא תורמת למימוש הפוטנציאל המוחי ולמניעת החמרה שמקורה מצריכת מזון לא נבונה. כמו כן, התזונה עוזרת בהפחתת תופעות הלוואי של התרופות אשר גורמות לירידה בתיאבון ויכולות לגרום לפגיעה בהזנה תקינה, עובדה משמעותית במיוחד אצל ילדים ומתבגרים הנמצאים בשלבי גדילה והתפתחות.
• בשורה התחתונה: תזונה לא מאוזנת פוגעת ביכולת הקשב והריכוז, ומנגד הפרעת הקשב והריכוז מקשה על האדם לשמור על תזונה מאוזנת, שכן משפיעה על יכולת הארגון שלו ועל מצבו הרגשי. אנשים עם ADHD יוכלו להטיב מטיפול תזונתי אישי אצל דיאטן מוסמך אשר יעזור לגשר על פערים אלה על ידי הקניית ידע תזונתי ואסטרטגיות התנהגותיות.
• ההמלצות מתאימות לכולם: הסדרת האכילה וביצוע פעילות גופנית תטיב עם כולנו, בין אם אנחנו מאובחנים עם הפרעת קשב וריכוז ובין אם לא.

נכתב על ידי אסי שגיב סטודנט שנה ג' ל- B.sc במדעי התזונה.

• Claudia Verret, Marie-Claude Guay, Claude Berthiaume, Phillip Gardiner and Louise Béliveau. A Physical Activity Program Improves Behavior and Cognitive Functions in Children With ADHD. 2012. Journal of Attention Disorders 2012 16: 71.
• Pontifex MB, Saliba BJ , Raine LB , Picchietti DL, and Hillman CH. Exercise Improves Behavioral, Neurocognitive, and Scholastic Performance in Children with ADHD. J Pediatr.; 162(3): 543–551.
• Berwid OG and Halperin JM. Emerging Support for a Role of Exercise in Attention-Deficit/Hyperactivity Disorder Intervention Planning. Curr Psychiatry Rep. 2012 October ; 14(5): 543–551.
• JG and Yee MM. The Diet Factor in Attention-Deficit/Hyperactivity Disorder. Pediatrics 2012;129:1–8.
• Cortese S. The neurobiology and genetics of Attention-Deficit/Hyperactivity Disorder (ADHD): What every clinician should know. , European Journal of Paediatric Neurology (2012), doi:10.1016/j.ejpn.2012.01.009.