קוליטיס: דלקת כרונית במעי הגס

יש קשר הדוק בין קוליטיס לתזונה

הגורמים לקוליטיס

הסיבות לקוליטיס לא ידועות בוודאות אבל ישנם גורמים תורשתיים, סביבתיים וחיסוניים. בין הגורמים הסביבתיים המשפיעים על המחלה הם:

• עישון (במקרה של קוליטיס המחלה דווקא יכולה להתפרץ לאחר הפסקת עישון, אך בשיקול הכולל העישון גורם לנזק נרחב על הבריאות).
• לחץ נפשי.
• שימוש ממושך באנטיביוטיקה.
• שימוש במשככי כאבים לא סטירואידליים (NSAIDS).

הפרוגנוזה

כלומר, הצפי של מהלך המחלה. אין עדיין טיפול תרופתי המביא לריפוי מהמחלה, אך התאמה נכונה של טיפול תרופתי והקפדה על נטילתו באופן קבוע, בשילוב עם התאמת התזונה ושמירה על אורח חיים בריא ורגוע, מביאה לכך שרוב החולים נכנסים להפוגה מהמחלה ויכולים לנהל אורח חיים נורמטיבי, באיכות חיים טובה.

הסימפטומים לקוליטיס

איך זה מתרחש בפועל? הדלקת שנוצרת לאורך המעי הגס רציפה ומערבת בעיקר את תאי הרירית של המעי. לרוב, היא מתחילה בפי הטבעת ומתפשטת במעלה צינור המעי הגס. סוג זה של דלקת מכונה פרוקסימלי (Proximal). הסימנים השכיחים הם דימום רקטלי הנראה בצואה, תחושה של צורך סרק ודחיפות להתפנות אך ללא יציאה (המכונה טנזמוס) ושלשול. תופעות המחלה הנוספות כוללות דלקות פרקים, דלקת בעיניים (יובאיטיס) ותפרחות ספציפיות בעור. קוליטיס כיבית היא כרונית ומתנהגת "בגלים" - בין התקפים ועד מצב רגיעה מלא, וללא סימפטומים (זוהי הרמיסיה המיוחלת). הסימפטומים בהתקף מופיעים כתלות במיקום הדלקת במעי הגס. לדוגמא:

• פרוקטיטיס: הדלקת מתמקדת רק ברקטום (החלחולת), מתבטא יותר בדימום וטנזמוס, ופחות בשלשולים.
• פאן קוליטיס: המחלה מתפשטת לכל אורך המעי הגס, מתבטא יותר בשלשולים וכאבי בטן, חום וירידה במשקל, אנמיה.

במצב הפוגה המכונה רמיסיה אין סימפטומים ואנשים מרגישים רגיל. כ- 50% מהחולים נהנים ממחלה קלה יחסית, אך יש כ- 15% שהמחלה מופיעה באופן סוער במיוחד. רוב האנשים החולים יגיעו לרמיסיה, אם כי קיים אחוז קטן, 5%-10% מהחולים, שסובלים ממהלך המחלה ללא הפוגה. ישנם מיעוט של החולים שמגיעים לכדי ניתוח לכריתת המעי הגס, לרוב בשנים הראשונות מהופעת המחלה. נמצא שלאחר כ- 10 שנים עם המחלה הסיכון לכך יורד משמעותית. חשוב לציין שחלק מהחולים מגיעים לרופא לאחר שבועות ואף חודשים מרגע הופעת של הסימפטומים. לכן, חשוב להיות ערים לכך שאם הסימפטומים נמשכים מעל למספר שבועות, יש לגשת לרופא ולבקש בדיקות מקיפות. לא סביר שזיהום רגיל כמו קלקול קיבה יימשך במשך מספר שבועות, בוודאי לא חודשים.

במקרים מסוימים הופעת המחלה תהיה מהירה וחריפה. לעיתים המחלה מתפרצת באופן סוער. לעיתים זיהום חיידקי או פרזיטרי של מערכת העיכול (למשל, בקרב החוזרים מטיול במזרח הרחוק או בדרום אמריקה) יכול להוות טריגר להתפרצות התקף של המחלה. מעבר למעורבות של המחלה במעי, תיתכן גם מעורבות של איברים ומערכות גוף אחרות. לרפואה לא ברור עדיין מה הסיבות לכך. כעת נסקור את התופעות הללו.

הכבד ודרכי המרה

הכבד ודרכי המרה יכולים להיות מעורבים במספר צורות:

• עלייה קלה באנזימי הכבד: סיבות אפשריות הן מעורבות הדלקת בצינוריות המרה הקטנות, כבד שומני או כתופעת לוואי של טיפול תרופתי.
• PSC: דלקת צלקתית של דרכי המרה . Primary Sclerosing Cholangitis - חשוב לבדוק ולשלול את המחלה בכל מקרה שיש עלייה באנזימי הכבד, הנראית בבדיקות דם.

מערכת השרירים והשלד

• מיגול עור (Pyoderma ganrenosum): מופיעה אצל 2%-1% מהחולים. מופיעה ללא קשר לפעילות המחלה במעי.
• אדמנת קשרית (Erythema nodosum): מופיעה אצל 4%-2% מהחולים. שכיחה יותר בנשים. יש קשר למעורבות המפרקים ולפעילות המחלה במעי.
• תופעות עוריות נוספות: כיבים אפטיים בחלל הפה (Sweet's syndrome) וסטומטיטיס זוויתית (Angular stomatitis).

דלקות עיניים

• Uveitis: מופיעה בקרב 8%-5% מהחולים, מתבטאת בכאבי עיניים וראש, הפרשת דמעות יתרה, טשטוש ראייה ורגישות לאור (פוטופוביה).
• מחלות עיניים נוספות כמו סקלריטיס ואפיסקלריטיס: נראה שיש קשר בין הופעתן להתלקחות הדלקת במעי הגס.

מעורבות מערכת הקרישה

נטייה לקרישתיות יתר - עשויה לבוא לידי ביטוי בתסחיפים קרישתיים ורידיים בעיקר, ועורקיים במקרים נדירים. מנגנון ההיווצרות קשור בכך שהדלקת גורמת לתרומבוציטוזיס ולעלייה ברמות גורמי קרישה נוספים.

לקריאה נוספת:
הכל על תסמונת המעי הרגיז
מה לאכול כדי למנוע את סרטן המעי הגס?
חולי מחלות מעיים: התגברות על הפחד לאכול

שיטת הרמזור

על מנת להקל על הגדרת מצב המחלה נחלק אותה לשלושה שלבים (לפי שיטת הרמזור של עדי זוסמן):

• השלב האדום: זהו השלב החריף והקשה של ההתקף. בדרך כלל מאופיין בשלשול דמי, כאבים או אי נוחות בבטן, ירידה במשקל ואנמיה, ולעיתים עלייה בחום הגוף. יש אנשים ששלב זה יאופיין אצלם אחרת - דלקות בפרקים, תפרחת בעור או בעיניים.
• השלב הצהוב: זהו שלב התקף קל יותר, מעין שלב מעבר. ההתקף הסוער מתחיל להירגע: תדירות היציאות נמוכה יותר, פחות דמם רקטלי וכן המרקם של הצואה מתמצק. פחות כאבים ושיפור קל במדדי הדם.
• השלב הירוק המיוחל: זהו שלב הרגיעה או הרמיסה. היציאות תקינות, הרגשה כללית משופרת וחיונית, מדדי הדם תקינים. הרגשה כללית בריאה.

איך יודעים באיזה שלב נמצאים? עושים אבחון ומעקב עצמי!

ביצוע מעקב עצמי הוא הבדיקה הבטוחה והמשתלמת ביותר. היא לא פולשנית, לא מסוכנת, אין לה תופעות לוואי, היא לא יכולה לגרום לכם להרגיש פחות טוב ממה שאתם מרגישים היום והכי חשוב - היא נותנת המון מידע. איך עושים אבחון עצמי? יש מספר שיטות בדוקות. בעיניי השימושית ביותר היא שיטת ה- Mayo score  החלקי = המדד לחומרת המחלה (המדד המלא כולל הערכה של המעי בקולונוסקופיה). ה- Mayo Score החלקי הוא מדד מחקרי שפותח על מנת לעקוב אחרי הפעילות של המחלה באמצעות מדדים קליניים בלבד (סימפטומים), ונמצא בשימוש במחקרים הבודקים את היעילות של תרופות חדשות במחלה.

אז מה המדדים שה- Mayo Score בודק?

• מספר היציאות הממוצע ביום (מעבר למספר היציאות הבסיסי עבור אותו אדם).
• כימות של הדמם הרקטלי: דמם משמעותי בכל יציאה, דמם בינוני (או בחלק בלבד של היציאות, דמם קל (טיפות דם בלבד).
• הרגשה כללית: מידת החיוניות או העייפות.

הקשר לסרטן המעי הגס

סרטן המעי הגס זהו הסיבוך המסוכן ביותר של קוליטיס כיבית. קיום דלקת ממושכת באיזורים נרחבים במעי הגס מגבירה את הסיכון להופעת הגידול. על כן, הסיכון גדל ככל שמשך מחלה פעילה ארוך יותר ושטח המעי המעורב במחלה נרחב יותר. יחד עם זאת, מאחר שרוב החולים נמצאים במעקב רפואי הכולל בדיקות קולונסוקפיות לגילוי מוקדם - ניתן לאבחן את המחלה בשלביה המוקדמים ביותר (שינויים טרום סרטניים = דיספלזיה ברירית).

בדיקות נוספות לאבחון מצב המחלה

• קולונוסקופיה: זו הבדיקה המדויקת ביותר לאבחון המחלה וכוללת גם הערכה של מראה המעי וגם הערכה מיקרוסקופית מביופסיות הנלקחות מרירית המעי.
• קלפרוטקטין: חלבון המופרש במצבי דלקת של המעי ואינו מתפרק בצואה. מחקרים הראו שזהו מדד טוב לפעילות הדלקת במעי וללא צורך בביצוע קולונוסקופיה (שהינה בדיקה חודרנית).
• בדיקות דימות: לאור העובדה שבקוליטיס אין מעורבות של המעי הדק, יש הרבה פחות צורך בבדיקות אלו (כגון CT או MRI), בשל היותן פחות אינפורמטיביות לגבי המעי הגס.
• בדיקות דם.

מדדי הדלקת

• CRP) C-reactive protein): זהו חלבון המהווה מדד כללי לדלקת בגוף. זהו מדד רגיש, אך לא ספציפי. כלומר, מראה על תהליך דלקתי בגוף, אך לא מראה את מיקום הדלקת: מעי או מחוץ למעי (CRP יהיה גבוה גם במצבי זיהום אחרים כגון דלקת בגרון או זיהום בדרכי השתן). הנורמה של ה- CRP היא בין 0-0.5 או בין 0-5, סולמות מקובלים בבתי חולים או קופות חולים. ככל שה- CRP גבוה יותר - חומרת הדלקת גבוהה יותר.
• ESR: שקיעת דם. 2.0-28.0 (נמוך - חוסר דם = אנמיה, גבוה - דלקת).

מדדי המצב התזונתי

• למרות שתנודות במשקל נדירות יותר בקולטיס מאשר במחלת קרוהן, עדיין המדד הפשוט והרגיש ביותר לגבי המצב התזונתי הוא משקל. ירידה משמעותית במשקל בזמן התקף של המחלה מהווה מדד למצב התזונתי.
• אלבומין וחלבון כללי Albumin: נחשב תקין בטווח 3.5-5.2. רמת חלבוני הדם מצביעה על המצב התזונתי של החולה. רמות אלבומין נמוכות קורות לרוב לאחר ניתוחים או במצבי תת תזונה ממושכת. יחסית נדיר יותר בקוליטיס מאשר בקרוהן, אך עדיין חשוב להיות ערניים.
• מדדי מעבדה נוספים.
• המוגלובין Hemoglobin - Hgb: חלבון הקושר את החמצן בריאות ומעבירו לכל התאים בגוף (פעולת נשימה), שם קושר את הפחמן הדו-חמצני CO2 ומחזירו לריאות (פעולת נשיפה). המוגלובין נמוך זה מדד לאנמיה (חוסר דם). אצל נשים המינימום הוא 12, אצל גברים המינימום הוא 13. ההמוגלובין יכול לרדת במספר מצבים הרלוונטיים לקוליטיס כיבית. לדוגמא: חוסר בברזל עקב דמם מהמעי הגס, בהשפעה ישירה של המצב הדלקתי בגוף.
• ברזל Iron: זה המינרל שהוא חלק ממולקולת המוגלובין והוא שקושר את החמצן בריאות. אחד המדדים לאבחון חסר דם = אנמיה. מחסור בברזל יכול להיווצר בגלל איבוד דם בצואה, בכיבים פנימיים או דם סמוי בצואה, ויכולה להיגרם בגלל חוסר ספיגה מספקת, שיותר אופיינית במחלת קרוהן. בנוסף, יכולה להיווצר בעיה של חוסר צריכה מספקת של ברזל בתזונה.
• פריטין Ferritin: מהווה מדד למאגר של הברזל בגוף. במצב של חוסר משמעותי יש צורך בתוספת ברזל (בדרך כלל במתן ורידי). מצד שני, רמת הפריטין עולה בדם במצבים של דלקת.
• ויטמין B12: נחשב תקין בטווח 125-712. אחראי על תפקוד תקין של מערכת העצבים ובניית תאי דם אדומים. מסייע לפעולתה של חומצה פולית. מחסור = אנמיה. המקור הוא מהחי/מיקרו פלורה של המעי הגס. בקרב חולי קוליטיס לא צפוי היה להיות חוסר בויטמין B12 מאחר ואין חוסר בספיגה, אך מחקרים בפועל הדגימו שב- 5% מהחולים יש מחסור בויטמין B12.
• חומצה פולית (ויטמין B9): נחשב תקין בטווח של 0.8 למעל 12.2. דומה לויטמין B12 ומסייעת לפעולתו, שותפה בבניית כדוריות דם אדומות. בקרב חולי קוליטיס נמצא כי 36% סובלים ממחסור של חומצה פולית.
• ויטמין D: אחראי על ספיגה והטמעת הסידן בשלד. המחסור נפוץ בחולי קוליטיס עקב חוסר תזונתי וחשיפה נכונה לשמש האופיינית גם לאוכלוסייה הרחבה.

על הטיפולים התרופתיים, תזונתיים ורפואה משלימה נספר בכתבה הבאה. כנסו לקרוא את הכתבה הראשונה בסדרה על מחלת קרוהן.
נכתב על ידי:

• עדי זוסמן, RD BSc MBA, דיאטנית קלינית ומאמנת בריאות, מתמחה במחלות מעי ודרכי העיכול. אל האתר של עדי: www.belly-way.co.il
• ד"ר ערן ישראלי, מנהל היחידה למחלות מעי דלקתיות במרכז הרפואי האוניברסיטאי הדסה עין כרם.