התכונות הבריאותיות של בבונג (קמומיל)

קמומיל: צמח מרפא פופולארי מאוד

אגדות שונות אודות הבבונג

בבונג צומח ברוב הארצות ובכל מקום הוא אהוב על הבריות. לכן, לא פלא שלכל עם יש אגדה כזו או אחרת על הפרח. המצרים אמרו שבבונג הוא אחד הגילויים של אליל בשם רה. הבלורוסים האמינו שבבונג צומח במקום שנפל בו כוכב. לרוסים יש אגדה שמספרת על פיה שהיתה גרה ביער וכאשר היא בכתה, הדמעות שלה הפכו לפרחי בבונג. עמים נודדים במערב אירואסיה האמינו שגמדים, יצורים אגדיים קטנים, משתמשים בפרחי בבונג בתור מטרייה. לאנגלים יש אגדה על אלמנה שהיתה גרה עם בנה ובתה בעוני מחריד. כאשר הבן גדל, הוא אמר שיילך לחפש עבודה ויחזור כאשר ירוויח כל כך הרבה כסף כפי שיש פרחי קמומיל בגינה ליד הבית. הוא נעדר הרבה זמן. אחותו התגעגעה אליו וחששה שמא שכח כבר את הדרך הביתה. על מנת לעזור לו למצוא את הבית היא גידלה את פרחי בבונג, כך שמרוב פרחים לבנים המקום נהיה ניכר מרחוק. האגדה מספרת שאכן פרחי הבבונג עזרו לאח למצוא את הבית, והילדה התחתנה ועברה לגור מעבר לאוקיינוס, לשם הביאה את הפרחים. לפי אגדה זו כך הגיעו פרחי הבבונג לאמריקה.

הסגולות הבריאותיות השונות של הקמומיל

בבונג הוא אחד מצמחי המרפא הנפוצים ביותר, כאשר כל חלקי הצמח ניחנים בסגולות רפואיות. הרפואה עממית משתמשת בו בצורות שונות: חליטות ("תה קמומיל"), מרתחים, תוספת לאמבטיות (הידרותרפיה), רטיות, תוספת לסבונים ושמפו, שמן אתרי, טינקטורה. תכונות הריפוי של קמומיל נחקרו עוד מימי היפוקרטס, פליניוס, דיוסקורידס, גאלן ואסקלפיוס. היפוקרטס תיאר את הקמומיל כצמח מרפא, גאלן ואסקלפיוס המליצו על תה קמומיל. במאה ה- 16 הרופא והבוטנאי האיטלקי, מתיולי, כתב ספר בלטינית על צמחי מרפא. בספרו הוא מתאר שמן קמומיל אתרי כנוגד התכווצויות. אבן סינא כתב על ההשפעה האנטי דלקתית של קמומיל. ב"קאנון לרפואה" שלו הוא איפיין את הצמח כאמצעי לריכוך וחיסול של מוקדי דלקת. קמומיל, לדברי אבן סינא, מקל על לחץ תוך חיזוק שרירים, והוא התרופה הטבעית היעילה ביותר להיפטר מעייפות, חולשה ותשישות.

היכנסו בנוסף:
5 צמחי המרפא היעילים ביותר לירידה במשקל
על תה, חליטות ומה יוצא לנו מזה
מאקה: צמח מרפא שכולו בריאות
הצטרפות לניוזלטר של FoodsDictionary (בחינם)

הסגולות הבריאותיות השונות של הקמומיל

בבונג הוא אחד מצמחי המרפא הנפוצים ביותר, כאשר כל חלקי הצמח ניחנים בסגולות רפואיות. הרפואה עממית משתמשת בו בצורות שונות: חליטות ("תה קמומיל"), מרתחים, תוספת לאמבטיות (הידרותרפיה), רטיות, תוספת לסבונים ושמפו, שמן אתרי, טינקטורה. תכונות הריפוי של קמומיל נחקרו עוד מימי היפוקרטס, פליניוס, דיוסקורידס, גאלן ואסקלפיוס. היפוקרטס תיאר את הקמומיל כצמח מרפא, גאלן ואסקלפיוס המליצו על תה קמומיל. במאה ה- 16 הרופא והבוטנאי האיטלקי, מתיולי, כתב ספר בלטינית על צמחי מרפא. בספרו הוא מתאר שמן קמומיל אתרי כנוגד התכווצויות. אבן סינא כתב על ההשפעה האנטי דלקתית של קמומיל. ב"קאנון לרפואה" שלו הוא איפיין את הצמח כאמצעי לריכוך וחיסול של מוקדי דלקת. קמומיל, לדברי אבן סינא, מקל על לחץ תוך חיזוק שרירים, והוא התרופה הטבעית היעילה ביותר להיפטר מעייפות, חולשה ותשישות.

הבוטנאי האמריקני ג'יימס דיוק כתב על מקומו של הקמומיל בטיפול באלרגיה. בעבודתו "בית מרקחת ירוקה" (1992) מדגיש דיוק כי הקמומיל מכיל שבעה מרכיבים כימיים אנטי-היסטמינים, מה שמסביר את תפקיד הצמח בהעלמת תסמיני אלרגיה (במקביל, ישנם מקרים של אי-סובלנות פרטנית לקמומיל עצמו). ג'ון היינרמן, ב"אנציקלופדיה של פירות, ירקות ועשבים"  טוען כי תה קמומיל הוא בין הצמחיים הבודדים שמסייע בשיקום והתחדשות תאי הכבד. ברפואה העממית משתמשים בצורות שונות של בבונג לשיכוך כאבים שונים, להורדת חום, לטיפול בהצטננות, בגזים, בבעיות פה, גרון ועור שונות, להגברת תנובת החלב אצל נשים מניקות, טיפול בטחורים ועוד.

דוגמאות לשימוש בקמומיל ברפואה העממית

• תה קמומיל: אחד השימושים הוא נגד דלקת קיבה כרונית עם חומציות גבוהה. במקרה כזה שותים את התה עד עשרה ימים (כל מקרה לגופו). אופן ההכנה: למזוג כוס מים רותחים על כפית בבונג. להמתין 20 דקות. לסנן ולשתות חם לפני האוכל. שותים 3 פעמים ביום, 1/3 כוס בכל פעם.קמומיל הינו מרכיב בתערובות צמחי מרפא שונים, למשל תערובות להרגעה, למחלות מערכת העיכול וכיס המרה.
• מרתח קמומיל: השימוש במרתח הוא בדרך כלל חיצוני: לשטיפות אף וגרון במחלות וויראליות דוגמת נזלת או שפעת, או לשטיפת עור במחלות עור. אופן ההכנה: בסיר עם מים רותחים מניחים כלי עם כף קמומיל. מוזגים על הצמח כוס מים רותחים וסוגרים. את הכל (כלי קטן בתוך סיר) מניחים על אש קטנה למשך 15 דקות. לאחר מכן מסירים מהאש, מצננים ומסננים. ניתן לשמור את המרתח במקרר עד יממה, אך עדיף להשתמש טרי. דוגמה לשימוש במרתח: טחורים ודלקת בשלפוחית השתן. בשני המקרים הללו מכינים ליטר מרתח חם (אך לא חם מאוד), מוזגים את כל הכמות אל תוך גיגית ומתיישבים בתוך המרתח עד שהוא מתקרר. ניתן להשתמש במרתח גם לשטיפת עור תינוקות שסובלים משפשפת חיתולים, אם כי במקרה הזה יש להכין מרתח מדולל יותר, כי שטיפות מרובות במרתח מרוכז עשויות לייבש את עורם העדין.

למי אסור לצרוך בבונג?

קמומיל הוא צמח, וכמו לכל צמח גם לקמומיל עשויה להיות אלרגיה או רגישות. לנשים בהריון אסור להשתמש שימוש פנימי במרתחים או טינקטורות שמכילות קמומיל, כי הוא עלול לפגוע בהריון, אך כן ניתן לעשות שטיפות בדלקות עור, גרון או חניכיים. השימוש בבבונג לא מומלץ לאנשים שסובלים מכיב קיבה או תריסריון על רקע חומציות נמוכה בקיבה. כשמשתמשים בבבונג במינונים המומלצים על ידי איש מקצוע ובתקופה מומלצת, השימוש בבבונג בטוח, אך שימוש ממושך מדי או במינונים גבוהים מידי עלול לגרום לכאבי ראש, חולשה כללית, צרידות, שיעול, דלקות עיניים, עצבנות והזיות. כמובן, בבונג קיים גם בצורתו ההומאופתית. בצורה זו הוא מותר גם בהריון, הנקה וגם בשימוש לילדים בכל גיל. למשל, הוא טוב מאוד לתינוקות עצבניים בתקופה של צמיחה של השיניים, לתינוקות שלא ישנים טוב או/ו סובלים מגזים.

כל האמור במאמר זה הינו בגדר מידע בלבד ואינו מהווה תחליף לאבחון, ייעוץ או טיפול מקצועי. תוכלו למצוא מידע על שיטות טיפול עממיות בספר "יפה, בריאה ולא מורעלת". לשאלות והזמנת ספרים יש לפנות למייל: yaeltuk@gmail.com, ד"ר יעל טוקצ'ינסקי (PhD). היכנסו גם אל האתר של יעל: www.yaelclinic.co.il