לא לאכול בשר: סיפור אישי

תאכלו הרבה מאוד ירקות

בדיקות הדם השנתיות מספרות לי מה קורה בתוך הגוף פנימה, כך שאין מצב ליצור חוסרים מתמשכים. נכון להיום, התזונה שלי מבוססת על קטניות ודגנים מלאים, שקדים, אגוזים, פירות והמון המון ירקות. אורח החיים הזה ידוע כטבעונות, אך אני מעדיפה לקרוא לו "טבעיות" מאחר ואני שואפת לא לאכול מזון מעובד בכלל, גם אם הוא נחשב טבעוני (קצפת צמחית, מרגרינה, קורנפלקס וכדומה).

שאלת המאה: איך משלבים?

השאלה היא כיצד משלבים אורח חיים שזולג ונוזל מהמיינסטרים בלי להרגיז, להעיק ולשגע את המשפחה והסביבה? וזו שאלת המאה, כי אני עושה ניסויים על עצמי, אבל אף אחד לא שאל את הבעל והילדים אם הם גם רוצים להשתתף בניסוי.

אז הכלל הראשון שלי הוא לתת לבני הבית להחליט בעצמם, מעין פלורליזם תזונתי. רוצים שניצל? יהיה. לי יהיה חשוב לקנות חזה עוף נקי מאנטיביוטיקה ולהכין שניצלים אפויים אך עסיסיים, כדי להימנע מההשפעות המזיקות של שמן שהתחמצן, ואם אתם רוצים שניצל קבלוהו. אני אוכל מרק עדשים.
רוצים פיצה? הילדים יקבלו שבלולי פיצה מבצק מקמח מלא וגבינת מוצרלה ללא צבעי מאכל וחומר משמר, אני אכין לי פיצה עם טופו מגורר ורוטב פסטו.
רוצים המבורגר? בסדר, כל עוד הוא ביתי ומבוסס על חומרי גלם טובים (בשר איכותי ללא פוספטים, לחמנייה מקמח מלא וכדומה) - הוא עדיף פי מיליון מלאכול בחוץ.

העניין המפתיע הוא שאחרי זמן מה פתאום הילדים לוקחים לי מהפיצה עם הטופו, מבקשים לאכול אדממה לארוחת ערב, מבקשים שאכין מרק או פאד תאי עם נבטים, אוכלים איתי את מרק הקוסקוס הטבעוני כי לא חסר לנו העוף בכלל בתוך כל הירקות והחומוס, הבעל מבקש סלט קינואה לארוחת ערב וכרובית צלויה - פשוט בגלל שזה אוכל טעים ונגיש. אני משתדלת להגיש פריט אחד מוכר ואהוב על הילדים (אחת  שאוכלת תמיד כרוב וכרובית ואחד שיאכל עגבניות בכל מצב) ולצידו מנה חדשה של ירק לא מוכר. רוב הילדים עוברים תקופות של ניאו פוביה - פחד ממאכלים חדשים, ואז הם נצמדים למגוון מצומצם של מאכלים "בטוחים". ברגע שמגישים לשולחן חומרי גלם חדשים ומתמידים בכך, הילדים נחשפים אל המגוון וקיים סיכוי שיטעמו ואולי גם יאמצו. אז הסתדרתי עם הבעל והילדים, אין החלטות חד צדדיות ואני נותנת להם את אפשרות הבחירה.

זה נכון, לא כל דבר שהילדים מבקשים אני מסכימה, יש לנו מערכת חוקים ברורה בין מה שנחשב "ג'אנק" ומה שנחשב אוכל. יש לי השפעה חזקה על מה יש או אין במקרר: מוצרי חלב יש מעט מאוד, הילדים לא גדלו איתם ולא מבינים כל כך מה עושים עם גבינה לבנה, קוטג' ומעדנים, וטוב שכך. אין בבית קולה, אין חטיפים באופן קבוע, כשרעבים בין הארוחות לוקחים פרי. יש לפעמים עוגות ועוגיות תוצרת בית והכי חשוב - לא קונים שום דבר שיש בו מרגרינה.

מילת המפתח: איזון

אם כל המאפים הם על בסיס קמח מלא ותוצרת בית, זה לא אסון אם הילדים יאכלו אורז לבן מדי פעם. גם אם הילד מוזג חלב של פרה על הברנפלקס זה לא נורא כי ברוב הפעמים ארוחת הבוקר שלו היא פרוסת לחם מלא עם אבוקדו וחליטת נענע טרייה. נקודת המוצא היא לבודד את "המפגעים". כמו שאני לא רוצה למצוא עוף, בשר, גבינה או ביצה בצלחת שלי, אני מכבדת את רצון הסועדים לא לקבל חומוס, שעועית, עדשים או טופו במנות שלהם. כלל המפתח הראשון הוא לכבד בחירות ולא להחביא בשר במנות צמחיות או קטניות במנות קרניבוריות.

יומיים בשבוע הילדים מצטרפים אליי לארוחות נטולות בשר: מנות משפחתיות ומשביעות כגון נודלס או פאד תאי, מרקים עשירים, מרק מיסו עם אטריות אורז ואדממה. כשהילדים אוכלים ובוחרים חביתה לארוחת הערב, אני מכינה לעצמי "מקושקשת" מקמח חומוס עם פטריות ובצל, או אומלט קמח חומוס עם תבשיל חצילים עשיר (רטטוי). לפעמים אני מכינה לילדים עוגות גבינה שאהובות עליהם עד מאוד ולא נוגעת אפילו בקצה הכפית. זה לא מושך אותי ולא מדבר אליי, זה אפילו לא נקרא להתאפק, זה לא קיים עבורי, כמו שקטשופ לא קיים עבורי.

בחורף אני מכינה לי תבשילים עשירים בירקות וקטניות, כמו צ'ילי נון קרנה חריף, או רורמה סבזי (תבשיל פרסי סמיך וחמוץ של עשבי תיבול ושעועית לוביה). במקפיא ישנן כמה מנות של שניצלים מוכנים לאפייה או רוטב בולונז לשליפה מהירה לילדים, ותבשילי קטניות וירקות מחולקים למנות נוחות לשליפה לחימום בסיר בימים עמוסים בהם אין לי זמן לבשל. בכל מקרה, לי זה חשוב מאוד לא להיות קיצונית מדי בכל הקשור לתזונת הילדים על מנת לשמור על אוירה של שיתוף פעולה, בלי מאבקי כוח סביב אוכל.

אבל מה קורה כשמוזמנים לארוחה אצל המשפחה או יוצאים לאכול בחוץ?

בעיניי זה חשוב לא להיות "נודניקית" ולא להיות לנטל. זה נדיר שלא אמצא מה לאכול בכל מקום אליו  אני מוזמנת. יש לי הרגל לא לבוא "בידיים ריקות", אפשר להביא סלט קטניות עשיר או עלי גפן עם אורז מלא, או לסמוך על מגוון הירקות, השורשים, והקטניות שנהוג להגיש כ "תוספות". אם אני מוזמנת לאותו ענף משפחתי שאצלו יוגשו בוודאות המון צורות שונות של עוף ובשר: אורז עם עוף, שעועית ירוקה עם בשר, אטריות עם עוף (חמין מקרוני) ותפוחי אדמה (עם עוף אלא מה?), אני אוכל מעט לפני היציאה מהבית על מנת להשתתף באופן פעיל בארוחה ובאירוח, בלי להעליב את המארחים ובזמן הארוחה אעמיס סלט על הצלחת על מנת שתיראה מלאה, ובמקרים בעייתיים במיוחד אשלח יד לקערת הפירות להרכיב לי ארוחה צמחית ומשביעה...
כשמוזמנים ל"על האש" אפשר להביא שיפודי ירקות (פטריות טריות וחצילים טעימים להפליא על האש). גם כך היצע הסלטים בדרך כלל מוגזם להחריד, ואותי קל לשחד עם חומוס טוב וכפית, אפילו לא צריך פיתה.

מה אוכלים במשפחה מעורבת של טבעונים וקרניבורים? (הבת שלי מגדירה את זה כך: "אני גם בשרית וגם צמחונית"). זה תלוי מתי. השינוי יגיע, לא בכוח או כפייה ולא בהחלטות חד צדדיות. לא כל אחד רוצה לשנות את דרך המחשבה שלו על מה שהוא אוכל, או לשמוע אמיתות מכאיבות על ההשפעה של המאכלים האהובים על הגוף מבחינת מערכת החיסון, מצבורי רעלים ושומנים דבוקים לעורקים או שקועים בכבד ויש לכבד גם את זה. בלי להטיף, בלי צדקנות ובלי יוהרה. כי לבריאותנות יכולה להיות השפעה הרסנית על חיי החברה והפרט, ממש כמו כל אורח חיים דתי קיצוני אחר.

אני מצרפת לכם מתכון נהדר של פאד תאי טבעוני שתוכלו להכין לבד בבית - בריא וטעים!

נכתב על ידי גלי לופו אלטרץ, מדריכת סדנאות לבישול בריא.
אל האתר של גלי: cookingcoach.co.il

לקריאה נוספת בנושא זה:

צמחונות והרזיה: האם צמחוניים צריכים דיאטה?
איך משיגים חלבון בתזונה צמחונית
תזונה וצמחונות