למה דיאטות לא עובדות?

כל איסורי האכילה יגרמו לבסוף את ההיפך הגמור

מה יקרה אם תרדי במשקל?

אם אני ארד במשקל אז...

• אני אצליח בעבודה.
• אני אהיה מושכת.
• אני אהיה אמא טובה.
• אני אהיה בת זוג טובה.
• יהיו לי יותר חברים.
• אני אקבל יותר מחמאות.
• יותר יתחילו איתי.
• וזה לא נגמר...

לרובנו יש נטייה לחשוב כי ירידה במשקל עושה אותנו למוצלחות, ומה שקורה בפועל זה שאם ננסה לרדת במשקל מתוך לחץ להיות רזות ו"מושלמות", ההיפך יקרה. רוב הדיאטות מספקות לנו תוצאות מיידיות שגורמות לנו לאושר וסיפוק ממשיים, אך זמניים. לרוב, אחרי דיאטה המשקל עולה בחזרה (וכאמור הרבה פעמים הרבה יותר ממה שהתחלנו). החלק היותר מבאס הוא שהדיאטות מתחילות ברצון להיות יותר בטוחות בעצמנו, אבל בסופו של דבר הן גורמות לנו ליותר אובססיביות ותחושה של איבוד שליטה סביב האוכל והמראה, ויחד עם כל אלה קיימת ירידה בביטחון העצמי.

למה הרבה פעמים אנחנו עולות במשקל אחרי דיאטה שהצליחה?

• סיבות פיזיולוגיות - חילוף חומרים: בדיאטות, הגוף נמצא בגירעון קלורי על מנת לרדת במשקל. ברגע שהוא מקבל פחות קלוריות, הוא מאט את קצב חילוף החומרים, דבר שעשוי להישאר גם אחרי הדיאטה. בעקבות ההאטה נוצר מצב שברגע שנסיים עם הדיאטה ונחזור לאכול כרגיל ללא גרעון קלורי, עלולה להיות עלייה במשקל כיוון שהגוף הורגל לעבוד לאט יותר. הרבה פעמים נוצר חוסר בחלבון בעקבות ההגבלה הקלורית, דבר שמוריד את מסת השריר שגם היא תורמת לחילוף חומרים גבוה יותר. יש לציין שקצב חילוף החומרים יורד עם השנים ומושפע גם מגנטיקה וסיבות שונות כגון פעילות גופנית, מחלות שונות, עישון ועוד.
• הורמונים: כשאנחנו רעבות מדי, הגוף נכנס לסטרס. במצב של רעב מתמשך, יש ממש סימפטומים של רעידות, סחרחורות, כאבי ראש, אי שקט ועוד. במצבי סטרס בלוטת יותרת הכליה מפרישה הורמון שנקרא אדרנלין (מניחה ששמעתן עליו), וכשהסטרס מתמשך מופרש הורמון נוסף בשם קורטיזול. האדרנלין גורם לדיכוי הרעב, אבל בשלב מסוים הרמה שלו בדם יורדת, ואז נשאר הקורטיזול - הורמון אנאבולי (גורם לבנייה ואגירה) שמגביר תחושת רעב ומגביר את ייצור הסוכר על ידי הכבד, ורמת הסוכר בדם עולה על מנת שהגוף יוכל לשרוד. ברגע שרמות הסוכר עולות ונהיות עודפות, הסוכר ייאגר לשומן ויגרום לעלייה במשקל.
• צמצום פחמימות: בעת אכילת פחמימות, המוח מפריש מוליך עצבי בשם סרוטונין, שיוצר תחושת רוגע והנאה. בדיאטה לרוב יהיה צמצום בכמות הפחמימות, מתוך הימנעות והתאפקות בעקבות התפריט. אבל מה קורה ברגע שהדיאטה נגמרת? אנחנו חוזרות לאכול פחמימות, רק שהפעם יש בהן צורך הרבה יותר גדול, כדי לפצות על כל הפעמים שלא קיבלנו את תחושת הרוגע הנפלאה הזו.
• סיבה התנהגותית: דיאטות "מחנכות" אותנו לא לאפשר לעצמנו, מלמדות אותנו שיש מאכלים שמותר לאכול, ויש מאכלים שאסור. הדיכוטומיה הזאת של "הכל או כלום", גורמת לנו לנסות לאסור על עצמנו מאכלים מסוימים, אבל זה לא כל כך פשוט. ברגע שנהיה קצת פחות בשליטה, היד תישלח ותקח את המאכל האסור, בכמות הרבה יותר גדולה ממה שהיינו לוקחות במידה והיינו מאפשרות לעצמנו. המאכלים ה"אסורים" יאכלו בדרך כלל בתור נשנוש, בעמידה, "על הדרך", או בהסתרה (מזדהות?). במידה ונאפשר לעצמנו לאכול - נוכל לקחת כמות מאוזנת מראש, לשים בצלחת, לשבת ולאכול בנחת, ללא ייסורי מצפון. לטווח הארוך זה לא יגרום לעלייה במשקל, כיוון שהכמות לא תהיה עודפת אלא בהתאם לצרכים של הגוף.
• סיבה רגשית: בעקבות ההגבלות של הדיאטות, יש לנו חסך רגשי מאוד גדול. אם לפני דיאטה הצלחנו לאכול את כל סוגי המאכלים בלי לעשות מזה עניין, אחרי דיאטה החשיבה הפסיכולוגית על מזונות "אסורים" תהיה הרבה יותר חמורה, ועלולה להתפתח אכילה רגשית ובולמוסית דווקא על המאכלים שמנענו מעצמנו. היכנסו לקרוא: אכילה רגשית.
• סיבה חברתית - דימוי גוף: אישית, אני מאמינה בכל ליבי, שלחברה בה אנו גדלות יש חלק משמעותי באיך שאנחנו תופסות את האוכל ואת הגוף שלנו. המסרים החברתיים שמועברים אלינו, הם מסרים שנשים צריכות להיות רזות, יפות, קטנות, חלשות, חלקות, ומושלמות. מלמדים אותנו ששמן זה רע ורזה זה טוב. אבל אין כזה דבר. אפשר להיות גם שמנה וגם טובה, זה בהחלט לא סותר. אם נבין ונקבל את זה, אז לא נילחץ מכל עלייה קטנה במשקל, לא ניכנס למעגל הדיאטות, ובטווח הארוך גם לא נעלה במשקל בצורה כל כך משמעותית.

היכנסו בנוסף:
האם כל ירידה במשקל היא בהכרח הרזיה?
תחושת רעב: למה אנחנו כל הזמן רעבים?
האם אכילת שומן בריאה לנו?
מחשבון קלוריות מתקדם

איך אפשר להבין אם דיאטה מתאימה לי או לא?

תחשבו לטווח הארוך. דיאטות מאפשרות לנו להגיע לתוצאות טובות ואפילו מרשימות בטווח זמן יחסית קצר, שזה אכן כיף ומעודד. הבעיה היא שהן מתמקדות ב"כאן ועכשיו", ולא במה שקורה אחר כך, אחרי התהליך של ההגבלה הקלורית, גם מהבחינה הפיזית וגם מהבחינה הרגשית. נסו לחשוב לטווח הארוך - האם לצמצם פחמימות יחזיק לי גם לעוד שנה, שנתיים או עשור? האם אני יכולה לעמוד בתפריט גם אחרי הדיאטה? האם נעים לי רגשית לעשות את הדיאטה וממש סבבה לי גם להמשיך איתה כדרך חיים? אם התשובה היא לא, אני ממליצה לנסות לחשוב ולמצוא דרכים וכלים שיחזיקו לטווח הארוך, ואפילו לכל החיים.

אז אם לא דיאטה, מה לעשות?

כיום יש יותר ויותר דיאטניות שמתמקדות בגישה יותר מאוזנת, של אכילה אינטואיטיבית ונון-דיאט. דרך גישות כאלה אפשר ללמוד אפילו די בקלות איך לזהות את הצרכים של הגוף, איך לשלב את כל סוגי המזון ולהרגיש עם זה בסדר גמור, איך לאזן חשקים ואיך לאכול מאוזן. כמו כן, יש חשיבות גדולה למדיה החברתית, לתכנים ולמסרים שאנחנו עוקבות אחריהן. ממליצה לעקוב אחרי עמודים בפייסבוק או באינסטגרם (חפשו "נון דיאט" או "אכילה אינטואיטיבית"), ולחפש כתבות שעוסקות באיזון האכילה ללא דיאטה. חשוב לי לציין שהכתבה הנוכחית עוסקת בשינוי החשיבה והגישה, ואינה מספקת כלים ממשיים לאיזון האכילה. במידה ואתן מרגישות שיש קושי לעבור תהליך כזה לבד - מומלץ להתייעץ עם אשתאיש מקצוע בתחום. מוזמנים לקרוא כתבה נוספת שלי על איזון החשקים ללא דיאטה בגישת הנון דיאט.

המאמר נכתב על ידי סיון צ'אושו, דיאטנית קלינית בגישה שפויה (נון-דיאט).
הצטרפו אל עמוד הפייסבוק ועמוד האינסטגרם של סיון.