ראש השנה בפתח עם כוונות אמיתיות להתחלות חדשות גם בתחום הדיאטה. ורגע לפני מימוש ההבטחה אנו מוצאים את עצמנו מסובים אל שולחן החג. הגענו לבושים באופן חגיגי, והקרובים ללבנו נמצאים כאן. עיקר האירוע נסוב סביב שולחן גדול, צבעוני, מלא וססגוני. על השולחן הערוך תמצאו את התבשילים המיוחדים שלכם לחג, תבשילים שאתם אוהבים במיוחד. תפגשו גם את אותם הריחות הנפלאים שלוקחים אתכם אל מחוזות הילדות המתוקים. המארחת על פי הקודים המקודשים, תדרבן אתכם לאכול עוד ועוד, וככל שתעמיסו על הצלחת כך היא תרווה נחת. החג הזה על מגוון טעמיו וניחוחותיו, נחוג פעם בשנה, רק פעם בשנה...
העמסנו צלחות בכל טוב הברכות לשנה מוצלחת, והעמסנו שוב: קעריות למרק, צלחות למנה הראשונה, צלחות למנה העיקרית, ואח"כ לקינוח - צלחת נוספת. כן, עם הקינוח זה כבר באמת קשה יותר. הבטן מלאה, תחושה שאם נכניס עוד פירור אחד הוא יפרום את הבגד אותו אנו לובשים. אך אל דאגה, כוס קפה או תה חם יאפשרו להגדיל את יכולת הקליטה. כל החושים שלנו בחגיגה פרועה: חוש הטעם, חוש הריח, חוש המישוש, חוש הראייה. תאווה ותשוקה יכולים להתמלא שוב ושוב...
תעצרו את הסרט!!! האם זו חגיגה אמיתית או חלום בלהות? בואו נבדוק את הכתוביות בגוף הסרט... הכוונה לאותן מחשבות שרצות בגב התודעה, אותן תחושות שמלוות את האכילה עוד לפני הישיבה אל השולחן וממשיכות ללוות אותנו בצמוד לתהליך העיכול הפיזי - אל תוך הלילה.
למעשה המחשבות הטורדניות מתחילות בהתנצלות העצמית או בהבטחה האוטומטית: "ממחר דיאטה". רבים מוכנים להודות שהמפגש עם שפע המאכלים, גורם לתחושה של אי נוחות, או אפילו, בהלה מסויימת.
בדיקת מערכות ההגאים של הנפש כוללת את השאלות הבאות:
- האם אוכל לשלוט בעצמי?
- האם אוכל להנות בגבול הטעם הטוב?
- האם אתפתה?
- מה תשים הגיסה בצלחת? האם יסתכלו בצלחת שלי?
ברוב המקרים ניכנע לפיתוי, שהרי לשם כך יש חגים! עכשיו שמחים, זה קורה רק פעם בשנה, עכשיו חיים ומחר זה מחר! והמחשבה הזו מרגיעה. מרגיעה לזמן קצר, קצר מאוד.
התסכול, הבושה, תחושת הכישלון, חוסר הערכה עצמית, בוז עצמי, אשמה, נקיפות מצפון, תחושת גועל בשל המלאות הפיזית, הן רשימה חלקית מאוד של רגשות שחוזרים איתנו הביתה.
כאן אני רוצה להציע תפיסה והבנה של שפע - כשאנו יוצאים לארוחה חגיגית בידיעה שארוחת שפע אחת נוספת נפלאה ומיוחדת ממתינה לנו ממש בקרוב (אפילו למחרת היום), הדבר מאפשר לקחת פרופורציות ולהנות מעצם עובדת ה"יש". יש סביבנו שפע וזה עונג בפני עצמו. אין חובה להכניס הכל פנימה בכדי להנות ממנו.
חשוב להנות מהשפע, להנות בכל החושים, חובה עלינו להנות ללא כל ייסורי מצפון!!!
- לא לצום לפני האירוע. לאכול רגיל. כשרעבים אין אפשרות לבחור ויש רצון חזק לפיצוי עודף על החסר והסבל.
- לשתות כוס מים או סודה לפני האוכל, לפני כל מנה... רק כדי שלא "נשתה" את האוכל. הדבר יאפשר לאכול לאט יותר. לאכול לאט נקודה. כשאוכלים לאט נהנים באמת מן הארוחה. מרגישים את המרקמים, את הטעמים והריחות בכל החושים וחוגגים באמת. זוהי הנאה צרופה.
- אכילה מהירה הינה תכסיס להשמדת ראיות!
- חשוב לבחור לאכול רק דברים טעימים באמת.
- לאכול בנחת ולברך על ה"יש".
- אם "פישלתם" - לסלוח לעצמכם. חשוב מאוד לסלוח לעצמנו ולסלוח שוב ושוב. כך אנו מתחילים את השנה העברית – בסליחות. סליחה הינה ביטוי לשפע רגשי...
כך או כך, אכלנו, רגשות עוכרים רק יגרמו לנו לפתוח את דלת המקרר ולחפש שם נחמה מתוקה...
על תחושת השפע יש להתאמן, אתם חיים בשפע אמיתי כשאתם מאפשרים לעצמכם להשאיר בצלחת, אם אין מקום לקינוח - אז רק לטעום ממנו, וגם זה לא חובה... להקשיב לגוף - למצוא את הגבול שאם נעבור אותו הבטן תסבול ולדעת שהשפע יהיה כאן גם מחר...
חג שמח ושנה טובה לכולכם! שלכם, איזבלה שני.
|