דיאטה - כישלון ידוע מראש

כמו בכל ריגוש, עם הזמן ההתלהבות דועכת, המוטיבציה יורדת, יכולת ההתמדה מתפוגגת ואנו חוזרים לסורנו ולעיתים לגרוע מכך. המשקל חוזר להיות כפי שהיה ואף עולה מעט, מצב הרוח, מנגד, יורד ואנו מוצאים עצמנו, שוב, לאחר תקופה קצרה "פוצחים בדיאטה".
אני שואלת את עצמי למה אנשים לא מצליחים להתמיד בדיאטה? מה הבעיה? היכן הקושי ואולי דיאטת הרזיה אינה הפתרון כלל?

קיימים סוגים רבים של דיאטות להפחתה במשקל. ריבוי הדיאטות הצצות בשוק כפטריות לאחר הגשם יכול כשלעצמו להעיד על הבעייתיות שבדיאטות הרזיה, שדינן לרוב, כישלון. אולם, כישלון דיאטה לא נובע באופן ישיר רק מאותם חסרונות של הדיאטה עצמה או אי התאמתה באופן אישי לפרט. קיים מגוון רחב של סיבות לכישלון הדיאטות ובמאמר זה, אתמקד בעיקר בבעייתיות הנובעת מגורמים ביולוגיים המהווים מכשול בהצלחת דיאטת ההרזיה.

"תיאוריית המשקל הקבוע" THEORY SET POINT

על פי תיאוריה זו משקל האדם הינו תכונה מולדת. כל אדם, בתנאי תזונה ופעילות מאוזנים, מגיע למשקל קבוע, פחות או יותר.
משקל זה מאפיין את האדם לאורך חייו בתנאי שתנאי החיים נשארים יציבים. כלומר, גם אם אותו אדם מעלה במשקל או מאבד ממשקלו עקב מצב זמני של מחלה או הרזיה מהירה ו/או קיצונית, גופו יחזור למשקלו הקודם לכשישוב האיזון לחייו. בנוסף, נקודת ה- SET POINT נוטה להיות מושפעת לרעה ולעלות כתוצאה מ"אפקט היו-יו" ככל שיש יותר תנודות במשקל עם הזמן.

"אפקט היו - יו" / מחזור המשקל

תופעה חוזרת ונשנית של אובדן משקל והשבתו בשל דיאטת הרזיה. לרוב, אדם השומר על דיאטה מצליח בתחילה להשיג את מטרת איבוד המשקל, אך נכשל בשמירה עליו לאורך זמן. אז מתחיל תהליך מחודש של העלאה במשקל וניסיון נוסף להפחית שוב את המשקל שהחזיר לעצמו וחוזר חלילה. סופו של המעגל כתחילתו - השמנה. במצב של "דיאטה", האדם שואף ליצור גירעון קלורי על מנת לרדת במשקל ולשם כך הוא מגביל את עצמו בצורות שונות. החסך, בסוג אוכל מסוים, בקלוריות וכדומה, בשילוב עם מאמץ של התנגדות והימנעות מרצונות, עשוי לגרום בסופו של דבר לפריצת גבולות, להתקפי זלילה ובולמוסי אכילה לא מבוקרים. האחרונים, גורמים לדימוי עצמי נמוך ולעיסוק אינסופי במשקל ובהופעה חיצונית. מכאן האדם פונה שוב לדיאטה וחוזר חלילה. זהו מעגל קסמים שקשה לצאת ממנו ונקודת ההתחלה מחדש טומנת בחובה לא רק משקל גבוה יותר אלא גם, ובעיקר, דימוי עצמי נמוך יותר.

הורמונים

קיימים מספר הורמונים המייצרים את תחושת התיאבון, הרעב והשובע.
הורמון הלפטין: להורמון תפקיד מרכזי בוויסות צריכת האנרגיה וויסות התיאבון. הלפטין "עוצר" את התיאבון ומודיע למוח שאין אנו זקוקים לתוספת מזון. אצל אנשים רזים רמת הלפטין נמוכה ואצל אנשים בעלי משקל עודף רמת הלפטין גבוהה. זה הגיוני כאשר מבינים שהלפטין מיוצר על ידי תאי שומן, ושמטרתו לווסת את התיאבון והמשקל. לכן, אם רמת השומן בגוף עולה - מיוצרת כמות גדולה יותר של לפטין, יורד התיאבון וגובר חילוף החומרים. תהליך זה מעודד את הגוף להשיל מעליו קילוגרמים ולחזור למשקלו התקין. לעומת זאת, כשמרזים יורדת רמת הלפטין, אך אז גובר התיאבון ומואט חילוף החומרים. תהליך זה גורם לגוף להעלות במשקל.
הורמון הגרלין - רמתו עולה לפני ארוחות ובזמני צום ויורדת לאחר ארוחה. רמות גרלין אצל אנשים שמנים נמוכות משמעותית מאשר אצל אנשים רזים. הורדת משקל בעקבות דיאטה מעלה את רמת הגרלין בדם וגורמת לתחושת הרעב ולרצון לאכול.

ירידה במשקל גורמת לירידה בחילוף חומרים המובילה להשמנה: ניסיונות חוזרים לירידה במשקל גורמים לירידה בקצב חילוף החומרים בגוף ומכאן שהגוף נזקק לפחות קלוריות לשם קיומו. כעת האדם צריך להתמודד עם המצב החדש של צריכה קלורית פחותה, דבר המביא לעיסוק תמידי באוכל בניסיון ליצור את הגרעון הקלורי.

התמכרות למזון הינה התמכרות פיזיולוגית אמיתית: הדמיות של המוח מגלות בסיס משותף להתמכרות למזון ולהתמכרות לסמים. נמצא כי אכילה כפייתית מפעילה את אותם מעגלים חשמליים במוח בדרכים דומות להפעלה בעת התמכרות לסמים. עוד נמצא כי פעילות מוחית מוגברת נצפתה בקרב אנשים בעלי עודף משקל בעת תחושת אוכל בפה, בשפתיים ובלשון. אנשים בעלי עודף משקל אינם מגיבים ביעילות לאותות פנימיים של שובע, דבר המביא לרגישות יתר לאותות של מזון בסביבתם ולקושי רב לעמוד בפני הפיתוי, אוכל.

"עייפת החלטות" - ככל שאנו נאלצים לקבל החלטות רבות יותר במשך היום, נהפכת כל החלטה לקשה מקודמתה ובסופו של דבר מחפשים קיצורים באחת משתי דרכים: התנהגות פזיזה - צריכת אוכל עשיר בקלוריות מתוך פעולה אימפולסיבית והימנעות משקלול כל האפשרויות. במצב זה האנשים שעושים דיאטה חווים את הדחף הבלתי נשלט לאכול ללא חשבון. בנקודה זו האנשים שעושים דיאטה חווים את התקפי הזלילה והבולמוסים. ואיך לא? הרי הם הותשו לאורך היום מהצורך בקבלת החלטות בנוגע לסוג האוכל שיצרכו, כמות וכדומה. קיצור הדרך השני הוא חוסך האנרגיה האולטימטיבי - לא לעשות דבר, להימנע מבחירות - להימנע מלחץ מנטאלי. כך למשל יש שיעדיפו לא להחליט לבחור במאכל מסוים, דבר שיכול להוביל לאחר תקופה להתקפי זלילה - העייפות משתלטת והשליטה בדחפים נחלשת. "מלכוד 22 של המרזים" יכול להסביר את הסיבה מדוע אפילו אנשים בעלי כוח רצון חזק מתקשים מאוד להוריד במשקל. הם מתחילים את היום עם כוונות טובות, מתנגדים למזונות שהדיאטה אוסרת עליהם לצרוך לאורך היום אך כל התנגדות מחלישה את כוח הרצון שלהם. כשכוח הרצון שלהם נחלש הם צריכים לפצות על כך. אך כדי לחדש את היצע האנרגיה, הם צריכים לתת לגוף גלוקוז. הם לכודים ב"מלכוד 22" של המרזים: כדי לא לאכול, המרזה צריך כוח רצון וכדי להשיג כוח רצון המרזה צריך לאכול.

קיימות סיבות מרכזיות נוספות לכישלון דיאטות ההרזיה כסיבות רגשיות, נפשיות והתנהגותיות, עליהן לא פירטתי במאמר זה, אך כבר לאור האמור לעיל ניתן להבין כי עומדים בפני אדם, המתחיל דיאטה, מכשולים רבים מדי החורצים לרוב את דינה של הדיאטה לכישלון. אם כן, ניתן לקבוע כי "דיאטת הרזיה" אינה הצעד הנכון לעשייה עת מעוניינים להפחית במשקל. ירידה במשקל היא תהליך המצריך שינוי מרכזי ומהותי באורח החיים ובתפיסה שלנו את האוכל ואכילה ועל כך ארחיב במאמר הבא.

נכתב על ידי יעל רחמנוב, מומחית לתזונה טבעית.

לכתבה השנייה בסידרה: הרזיה בריאה לא מגיעה עם תאריך תפוגה.