להתמקד בדברים החשובים
יוצא לי לקרוא די הרבה כתבות על שמנים למאכל. לצערי רוב הכתבות האלו מדברות על החלקים הכי פחות מעניינים בשמנים. כאשר אני פוגש צמח מרפא, אני לא מסתכל על כמה ניאצין (ויטמין B3) יש בו או כמה מגנזיום הוא מכיל. לנתונים האלו אין שום קשר (או קשר קלוש) לפעילות הרפואית של הצמח. על הפעילות הרפואית בדרך כלל אחראים חומרים שייחודיים לצמח הזה בלבד או לקבוצת צמחים (כמו הכורכומינואידים בכורכום למשל), זאת אם בכלל ידוע לנו מה מבין החומרים בצמח הוא בעל עיקר הפעילות. אם כך מדוע בכל כתבה על שמנים מדברים כל הזמן על אומגה 3 ו- 6 ועל שמנים רוויים ובלתי רוויים? מישהו מסוגל להבין מכך משהו מועיל?
בכתבה הזו אשתדל שלא לשעמם ולהסביר איך כל שמן מבצע את תפקידו המרפא ואקפוץ ישר לתיאור הפעולה הרפואית. אני מתנצל מראש שבשל רצוני לחשוף מגוון של שמנים בכתבה לא אוכל להרחיב על השמנים השונים כפי שמגיע להם. כמו כן, אני מתנצל מראש אם נראה לכם מוגזם שלשמנים מסוימים יש מגוון גדול במיוחד של פעילויות רפואיות. חכו כמה שנים ועוד קצת יותר מחקרים ותראו שלשמנים האלו יהיו אפילו יותר שימושים... התנצלות אחרונה - בכתבה הזו אין בכוונתי להתייחס כלל לשמנים מסוג אומגה 3 ואומגה 6 (שמן פשתן, מרווה, צ'יה, דגים ועוד). אלו יזכו לכתבה משל עצמם בפעם אחרת.
מהם שמני על?
מזונות על הם מזונות מרוכזים במיוחד ובעלי פעילות רפואית חזקה. לפיכך, שמני על הם שמנים בעלי פעילות רפואית חזקה ומגוונת אשר ניתן ליהנות מיתרונותיהם הבריאותיים גם בכמויות קטנות. לא תמצאו בכתבה הזאת שמנים בריאים דוגמת שמן זית או אבוקדו, אם משום המינון הדרוש ואם משום הפעילות הרפואית הצרה. כמו כן, לא תפגשו כאן ויטמינים מסיסי שומן (כמו ויטמין D) ושמנים אתריים שהם קבוצות נפרדות לגמרי של חומרים.
השמנים השונים שלהלן אינם מסודרים בסדר כלשהו, כולם נפלאים:
שמן המפ
למי שמכיר ולמי שלא, המפ הוא צמח המריחואנה (אם כי זן אחר שלו). טעמו אגוזי עדין, השמן אינו מכיל את ה- THC (החומר הפעיל במריחואנה הרפואית) אבל יש בו קבנואידים אחרים מאותה המשפחה, אשר את חוסר ההשפעה הפסיכואקטיבית מפצים ביתרונות בריאותיים רבים.
שמן המפ משמש כנוגד דלקת כללי לטיפול במגוון רחב של מחלות החל מדלקות במערכת העיכול, דלקות בשרירים ובמפרקים ועד דלקות בכלי הדם. על פי מחקרים עדכניים רבים נוטים להסביר התפרצויות של מחלת הסרטן בדלקות כרוניות (לפעמים נטולות סימפטומים).
מגוון חומצות השומן השונות בשמן ההמפ עושות אותו מתאים לשיפור במראה השיער והעור, כמו גם לטיפול בהם (בין השאר התקרחות גברית ונשית, דלקות בעור ופסוריאזיס). שמן המפ גם עוזר לטפל בסוכרת סוג 2, הקרויה גם סוכרת מבוגרים באמצעות הגברת רגישות התאים לאינסולין.
אבל הסיבה שאני כל כך אוהב את שמן ההמפ היא בגלל השפעתו על מערכת העצבים ובעיקר המוח. שמן המפ ידוע ביכולתו לשפר את מצב הרוח (מדכדוך ועד דיכאון), לשפר את יכולת הריכוז, הוא מרגיע ואפילו משמש לטיפול במחלות ניווניות של המוח כמו אלצהיימר ופרקינסון. המינון המומלץ הוא 5-10 מ"ל אולם ניתן להגביר מינון בלי בעיה (אפס תופעות לוואי), ואין לחממו. מה שאומר שהוא מתאים ללקיחה ישירות מהכפית או לסלט, יוגורט וכו'.
שמן קוקוס
שמן קוקוס הוא מוצק בטמפ' של מתחת ל- 24 מעלות, (ולכן קרוי לפעמים גם חמאת קוקוס). צבעו במצב נוזלי, צריך להיות שקוף לחלוטין וטעמו הוא טעם של קוקוס. כמות גדולה משמן הקוקוס הן חומצת שומן בינוניות שרשרת (אשר אחראיות למרבית הפעילות הרפואית שלו), אולם מבחינה כימית הן מוגדרות כשומן רווי. שומנים רווים שמקורם בבשר נחשבו במשך שנים לשמנים הפחות בריאים הקיימים, וגם שמן הקוקוס נחשב (בטעות!) כשמן מאוד לא בריא...אם סיפורו של שמן הקוקוס לא מלמד אותנו להתייחס לאנשים בלי תויות ודעות קדומות, אני לא יודע מה כן.
שמן קוקוס מקבל בשנים האחרונות יחסי ציבור מצויינים שמפצים על היחס המפלה שהוא קיבל בעבר. בין התכונות שעזרו לו להיעשות כה אהוב הוא פעילותו לקידום הרזיה, דרך עידוד הפקת אנרגיה משומן בגוף ("שורף שומנים") בלא להשפיע על קצב חילוף החומרים הכללי. תכונה נוספת שמקבלת תשומת לב רבה היא טיפול באלצהיימר (!). המינון המומלץ לטיפול באלצהיימר הוא 3 כפות ביום.
ניסיתי לכתוב על תכונות שמן הקוקוס, אבל מרוב שאני משתמש בו הרבה ואוהב אותו לא הצלחתי לכתוב עליו בפחות מעמוד שלם. לכן אלך לקיצוניות השנייה ואקצר מאוד: לשמן הקוקוס ישנן עוד תכונות מעניינות רבות. בין השאר חיזוק מערכת החיסון, שיפור העיכול, שיפור מראה העור, חיזוק שורשי השיער, טיפול בדלקות שונות, ועוד הרבה יותר. כמובן ששמן הקוקוס בעל פעילות חיובית על בריאות הלב ואפילו מעלה את הכולסטרול הטוב (HDL). מינון מומלץ - 5-30 מ"ל. הוא עמיד עד מאוד בחימום ומתאים להחלפת החמאה באפייה (כשר פרווה) ואפילו לטיגון.
שמן קצח
גאווה מקומית שלנו. השימוש הרפואי בקצח מוכר ברפואה העממית של אזורנו, אולם שמן הקצח צבר חסידים רבים גם באירופה. טעמו חריף מעט ומרתיע אנשים רבים, אולם ניתן להתגבר על הבעיה באמצעות מהילה בשמן זית או בניגוב עם לחם.
שמן הקצח יכול (וצריך) ללוות אותנו בכל שלבי החיים: החל מהגברת חלב לאמהות מניקות, דרך טיפול בבעיות עיכול שונות בילדים (כולל תולעים וטפילי מעיים), בגיל הנעורים הוא מסייע באיזון הורמונלי אצל נערות (כאבי מחזור בנערות וטיפול באקנה לשני המינים). בגילאים מעט מבוגרים יותר שמן קצח תורם לאיזון יתר לחץ דם ומוריד רמות כולסטרול גבוהות. בגיל השלישי הוא ישמש לטיפול בכאבי מפרקים ראומטיים.
אולם, אחת ההתויות החשובות ביותר (בעיני) היא פעילותו של שמן הקצח על מצבים אלרגיים ודלקתיים. רלוונטי למגוון רחב של מצבים וביניהם קדחת השחת, אסטמה ואסטמה של העור (גם במריחה חיצונית).
לכל המאמינים בעדיפות מזונות מקומיים (ואני מביניהם), שמן קצח נותן אופציה מקומית טובה לקטגוריית שמני העל. מינון טיפולי רגיל הוא של 5-10 מ"ל, אולם בשל טעמו המיוחד תשתמשו בו יותר... שמן קצח אינו עמיד בחום ואין שום בעיה בשימוש במינון גבוה יותר מהמומלץ.
שמן זרעי רימון
עוד שמן מקומי, הפעם מדובר בשמן מעט בעייתי מבחינה קולינארית. יש לו טעם וריח של שמן מקולקל, ולא פעם אנשים מחזירים אותו לחנות בטעות. החדשות הטובות הן שצריך ממנו רק כמה טיפות, עד שמישהו ישים אותו בתוך קפסולה ועניין הטעם יהפוך ללא רלוונטי.
לאחר ההקדמה הזאת בואו נספר קצת דברים טובים על שמן רימונים: אנטי סרטני חזק בשימוש פנימי וחיצוני, אנטי דלקתי חזק במיוחד וביוחד לכלי הדם, מה שאומר שהוא עושה עבודה נפלאה בטיפול ובמניעה של טרשת עורקים (חשוב במיוחד למעשנים ולאנשים שעברו התקף לב).
חוץ מאלה, לשמן הרימון יש את התכונות "השגרתיות" שאנו מצפים שיהיו לשמן על - מחזק את מערכת החיסון (אנטי סרטני כבר אמרנו?), משמש לטיפול בהשמנה וסוכרת. שמן זרעי הרימון גם מקל על תסמיני גיל המעבר של נשים: גלי חום, יובש, שינויים במצב הרוח וכמובן הורדת הסיכון למחלות לב (אני יודע שכבר הזכרנו את זה, אבל לנשים בגיל המעבר יש עלייה גדולה בסיכון למחלות לב). מינון מומלץ לשימוש הוא 5-15 טיפות. ניתן למהול בשמן זית.
שמן אובליפיחה
מקורו ברוסיה וסין, שם הוא נפוץ מאוד לשימוש רפואי. בישראל מוכר בעיקר בשימוש חיצוני בתעשיית הקרמים, שם הוא משמש כנוגד חמצון ונוגד דלקת (בעיקר לטיפול באקנה ואיחוי פצעים). אולם, שמן האובליפיחה בהחלט ראוי להיכלל ברשימה זו של שמני העל. אל שימושיו החיצוניים של השמן נוסיף עוד אחד שמוכר פחות והוא חסימת ונטרול קרני UV. מה שאומר במילים אחרות שהוא משמש להגנה מהשמש, לטיפול בכוויות שמש ואף כוויות כתוצאה מחשיפה לקרינה רדיואקטיבית (כשאיראן תהיה גרעינית זה יהיה שימושי). לפני שאתם נמרחים בו לים תיקחו בחשבון את צבעו האדמדם.
שמן אובליפיחה מעודד התחדשות תאים (בדיוק כמו בשימוש חיצוני) ומשמש לטיפול בכיבים בקיבה ובמערכת העיכול בכלל (זוכרים שהוא גם אנטי דלקתי?). כמו כן, הוא משמש לטיפול בטפילי מעיים, וללחימה בוירוסים וחיידקים שונים כגון שפעת, התקררות וקלקול קיבה. כמו כל השמנים ברשימה היום, הוא בעל השפעה חיובית על כלי הדם ובריאות הלב ובעל פעילות אנטי סרטנית שנחקרת כיום עם פוטנציאל גבוה. עוד תשמעו עליו בהמשך. מינון מומלץ לשימוש הוא 5-15 מ"ל ביום, אם כי אין שום רעילות במינון גבוה יותר.
מועמדים שנפסלו בדרך
שמן נר הלילה ושמן זיפן (בוראג') כמעט ונכנסו, אולם המרכיב העיקרי בהם הוא GLA חומצת שומן מסוג אומגה 6, ולכן הם יכנסו לדיון בנושא אומגה 3 ואומגה 6. חמאת קקאו יכלה להיכנס בקלות אבל לא ניתן להשיג אותה באיכות מאכל הארץ, רק מזוככת. שמן זית ושמן אבוקדו הם שמנים בריאים מאוד, אולם פעולתם מצומצמת יחסית ומינון השימוש הרפואי בהם מעט גבוה מכדי להיחשב שמני על. שמן אורגנו הוא מקסים ונפלא אבל מבחינה כימית הוא יותר דומה לשמנים אתריים אשר אינם שמנים כלל אלא חומרים המסיסים בשמן.
האויבים המושבעים (Arch Enemys) של שמני העל
אי אפשר לדבר על שמני העל בלי להתייחס לאויביהם. הכוונה היא לשמנים הגרועים ביותר הקיימים. לצערי מרבית האנשים משתמשים בשמנים אלו במרבית הזמן... שמנים מזוככים (כל השמני המזוככים שווים בחוסר האיכות שלהם) - הם שמנים שהופקו בתהליך שהרס כל דבר טוב שהיה יכול להיות בהם... (כתבתי על כך בעבר). שמן דקלים (מזוכך כמובן) - זה השמן שמתחבא מאחורי הכיתוב "שמן צמחי מוקשה". מרגרינה - מרחק קצר מפלסטיק, שום חיה בטבע לא מתקרבת אליו מלבד אחת (בני אדם). שמן מינרלי (נפט) - מופיע כאן כדי שתבינו שכל הקודמים ברשימה מזיקים כמו נפט. מעביר את המסר?
מכירים עוד שמנים שלדעתכם היו צריכים להיכנס לרשימה הזאת? הוסיפו בתגובות או כתבו לי.
איתן בן מיור, נטורופת. מטפל בתזונה, צמחי מרפא ותוספים בשילוב מגע וטיפול רגשי. ליווי ופיקוח למטפלים ברפואה משלימה.
קיבוץ עין שמר, 052-3795043.
|