דיאטה זו לא מילה גסה

כמה זמן תוכלו להחזיק באיסורים הללו? רמז: לא הרבה!

למה אנחנו כל כך מפחדים מדיאטות?

בסופו של דבר זה די ברור למה. שנים שכל התעשייה לירידה במשקל התבססה על צמצום באכילה למעט מאוד קלוריות, לפי תפריט דיאטה מאוד מוקפד שחוזר על עצמו, עם מעט אפשריות למשחק בתוכו. אולי אפשר להחליף את הקוטג' בגבינה ואת שתי הפריכיות בקרקר, אבל לא בכמה קוביות שוקולד חס וחלילה. תעשייה שלמה שמכוונת מטרה לירידה במשקל ולרגע לא עוצרת לחשוב איך אפשר לרדת במשקל בלי להרגיש בעונש.  נכון, יש תוצאות, אין ספק שכשמורידים מחצית מהקלוריות שבן אדם בדרך כלל אכל יורדים במשקל, אבל מה קורה לאחר מכן? כמה זמן אפשר להקפיד לאכול לפי תפריט ספציפי? כמה זמן אפשר להימנע ממותקים? מחקרים מראים ש- 95% מהאנשים שעושים דיאטה לא מצליחים לשמור על המשקל. כלומר, רק 5% מצליחים להמשיך לחיות לפי התפריט שהוגדר להם.

האם יש דרך אחרת לעשות דיאטה?

בשנים האחרונות יותר ויותר דיאטניות הבינו שהתשובה לשאלה איך יורדים במשקל לא נעוצה במה לאכול אלא באיך. זאת אומרת שהבעיה היא עמוקה יותר מאשר לדעת מה מכיל יותר קלוריות, ולכן תהליך השמירה על המשקל לאחר הירידה הוא המכשול הגדול. זאת מאחר שעד עכשיו התעסקנו במה לאכול בלי לשנות את הרגלי האכילה, אז מה עושים עכשיו? ירדנו - אפשר לחזור לאכול כמו פעם? כמובן שהתשובה היא לא, וזאת הסיבה שהשלב הזה מאוד קשה לרוב האנשים. לכן, אם נתחיל בלטפל באיך אוכלים ולמה אוכלים - יהיה יותר קל לשנות את מה שאוכלים.

מה הם הקשיים שמתמודדים איתם בתהליך של דיאטה?

הקושי בירידה ובשמירה על המשקל הרצוי הוא בעיקר בהתנהגות האכילה ובסיבה לאכילה. קיימות 3 סיבות לאכילה:

• רעב אמיתי: רעב פיזיולוגי, אי אכילה כמה שעות רצוף.
• רעב שנובע מתוך דחף: צורך חזק לאכול כי משעמם לי, אני עצבני, לחוץ, עצוב, שמח וכדומה.
• רעב שנובע מתאווה: סיימתי לאכול לפני רגע אבל אני בכל זאת ממשיך כי טעים לי, עברתי ליד מאפייה ולא עמדתי בריח וכדומה.

קושי נוסף הוא להבין מתי אני שבע. במהלך עבודתי בירידה במשקל גיליתי שרוב האנשים לא יודעים לזהות מתי הם שבעים. רובם מפסיקים לאכול כמה רגעים אחרי שכבר עברו את רמת השובע שבה מרגישים נינוחות. קושי אחר הוא ההתמודדות הגדולה ביותר היא עם המחשבות "שמחבלות" בתהליך. כמו למשל: "אני רק אקח ביס קטן...", "ממחר...", " אני אוכל רק הפעם וזהו...", "לא אוכל ארוחת ערב...", "זה אירוע חריג אז מותר..." ועוד. הדבר הראשון שיש לעשות הוא ללמוד לזהות את המחשבות הללו. אלו הן מחשבות אוטומטיות שלעיתים קרובות מדי לא שמים לב שהן עוברות לנו בראש. אחרי שלומדים לזהות אותן יש ללמוד מה ואיך לענות עליהן,  ולאחר מכן גם ליישם את התשובה שנתנו. כנסו לקרוא בכתבה הבאה על מרכיבי התיאבון שלנו.

בואו לבקר גם ב:
ערוץ תזונה בריאה
ערוץ גוף ונפש
מחשבון קלוריות

לשנות את איך שאוכלים - למה הכוונה?

עם השנים כל אחד סיגל לעצמו התנהגות אכילה מסוימת. יש סגנונות שגורמים לכך שנאכל יותר בלי שהתכוונו, כמו לדוגמא אכילה מול הטלוויזיה. כשיושבים מול הטלוויזיה עסוקים בסרט שמופיע והאכילה באה כמשהו נלווה, המוח עסוק בסרט ולא באכילה וכך יוצא שנאכל הרבה יותר מאשר אם הטלוויזיה היתה סגורה והיינו מרוכזים באכילה - במצב כזה מרגישים את תחושת השובע לפני. דוגמא נוספת היא אכילה בעמידה. כמה פעמים אנחנו נכנסים הביתה וישר ניגשים לקחת משהו קטן מהמקרר? האם זה באמת נובע מרעב? או זה שאנחנו מוציאים מהסיר לצלחת ומכניסים גם כף אחת או שתיים לפה מהסיר? או שעברנו ליד צנצנת העוגיות אז נשלוף עוגיה כי זה פשוט היה לידנו...? יחד עם זאת, גם קצב האכילה משפיע מאוד על הכמות שאנו אוכלים. ככל שאוכלים מהר יותר פחות מרוכזים במה שאוכלים, והשובע יגיע אחרי כמות גדולה יותר מאשר באכילה איטית ומודעת.

הסיבה לאכילה

התשובה לסיבת האכילה כמובן צריכה להיות רעב. אבל האם זה קורה בפועל? כנראה שלא. אם אכילה היתה מתרחשת רק כאשר אנחנו רעבים אף אחד לא היה  צריך להתמודד עם עודף משקל. הבעיה מתחילה שאוכל נותן מענה לצרכים אחרים מלבד רעב. כמו למשל, שיעמום, עייפות, עצבות, שמחה, מפגש חברתי, כעס ועוד. החוכמה היא למצוא מענה אחר לאותם צרכים ולהבין שאוכל הוא אינו המענה היחיד. זהו תהליך לא פשוט מאחר וכבר מגיל קטן הרגילו אותנו לקבל ממתק אם נפלנו, בכינו וכדומה, ולכן השינוי הזה הוא מורכב אבל הכרחי.

אז נכון שהדרך ארוכה, לא פשוטה, עם הרבה מטען רגשי והירידה היא איטית - אבל הרווח עצום. הטיפול העמוק שעוסק באיך ולמה אוכלים, ולא במה - מאפשר  לעקור את הבעיה מהשורש, מאפשר להשתחרר מ"דיאטות", להינות מאוכל וללמוד לאכול הכל בלי אסור ומותר.

שיהיה המון בהצלחה ותזכרו - אל תפחדו מהמילה דיאטה!
נופר ואליק, דיאטנית קלינית ומטפלת בירידה במשקל ואכילה רגשית.