גם את רוצה להיות רזה?
גם את רוצה להיות רזה?

רזה זה יפה?

כל החיים מפמפמים לנו במודע ובצורה לא מודעת כמה כדאי להיות רזה, כמה יפה להיות רזה, כמה כשאת רזה את יותר מאושרת, יותר נחשקת. אנחנו רוצות להיות רזות כדי להרגיש טוב עם עצמנו, לקבל מחמאות, שיאהבו אותנו, שיקבלו אותנו. בפרסומות, בתוכניות טלוויזיה, בעיתוני נשים, בסרטים - תמיד הדמות המצליחנית והמאושרת היא רזה והדמות האומללה או המגוחכת - שמנה. מגיל אפס המסר הוא רזה = מאושר, מצליח, מקובל ואהוב. יש מעט מאוד אנשים שבאמת מצליחים לעמוד במכבש בלחצים הזה ולהבין כמה זה לא אמיתי, כמה החיים האמיתיים הם לא כמו בפרסומות. ועל גבי המסר הזה שאין דבר כזה רזה מדי, צמחו אלפי מסגרות של ירידה במשקל, מכוני דיאטה וכושר, גלולות פלאים למיניהן, דיאטות שונות ומשונות או ניתוחים פלסטיים. כולם מבטיחים לך - איתנו את תרזי, תהיי יפה, מחוזרת ותמיד מאושרת. רק נשנה אותך כאן, כאן וכאן, כי כמו שאת, זה לא מספיק טוב. את צריכה להיראות אחרת כדי להיות מאושרת, ואנחנו משתפות עם זה פעולה ומעבירות הלאה לבנות שלנו.

כל מה שאת צריכה זו אהבה

מה נמצא שם מתחת לכל הרצון הזה להיות יפה ורזה? אפשר למצוא כל מיני תשובות לאיך המצב הזה התפתח ולמה, איך התקשורת, בייחוד כיום, משפיעה עלינו איך לחיות, איך לחשוב, איך להיראות. אבל מה שבאמת מנחה אותנו זה עניין אחד מהותי ובסיסי שקיים בכולנו - הצורך שיאהבו אותנו. כדי שיאהבו אותנו אנחנו נעשה הכל. אם יגידו לנו שאחרי שנרזה יאהבו אותנו יותר (כמו בסרטים, כמו בפרסומות) - אנחנו נעשה הכל כדי להיות יותר רזות. אבל אם לא נצליח להיות רזות, המשמעות בשבילנו תהיה שלא יאהבו אותנו. זו לא תחושה מודעת. במודע אנחנו מספרות לעצמנו מיליון סיפורים על למה וכמה ואיך, אבל בעומק שלנו זה מה שמנחה אותנו. מאוד קשה לחיות עם תחושה כזאת, וכך מאוד בקלות ומאוד מהר אנחנו נכנסות למערבולת המסחררת הזאת של דיאטה - כישלון - אכזבה - פחד (שלא יאהבו אותי) - ושוב דיאטה. כאשר כל סבב של דיאטה וכישלון רק מחמיר את ההרגשה. מכאן הדרך למחלות נפש הקשורות לאוכל כמו אנורקסיה ובולמיה קצרה מאוד.

רוצים לקבל את כל התכנים הכי מעניינים ישירות למייל שלכם?
הצטרפו אלינו לניוזלטר!

למה דיאטות נכשלות שוב ושוב?

למה לא לאכול פחות וזהו? כי אוכל הוא לא רק צורך פיזי - אוכל הוא גם צורך נפשי, חברתי. אנחנו אוכלים באירועים משפחתיים, אנחנו נהנים מאוכל טוב. ברגע שאנחנו מגבילים את עצמנו נהיה לנו רע. כמו ילד שלקחו לו צעצוע. היה לי מקור של הנאה ושמחה ופתאום - אסור. אז תגידו: אבל זה לא בריא לאכול יותר מדי! זה לא בריא לאכול דברים מסוימים! והתשובה היא שיש לנו באופן טבעי מנגנונים שמורים לנו מתי להפסיק לאכול ומה נכון לנו לאכול. הבעיה היא שהפסקנו לסמוך עליהם ואנחנו מקשיבים לאנשים אחרים שהצרכים שלהם הם שונים לגמרי משלנו. יש אנשים שבקלות אוכלים מסודר, לא אוהבים מתוק, עושים ספורט כי זה הכיף שלהם. זה מי שהם וזה קל להם. אבל מי שלא אוכל מסודר וגם לא אכל מסודר בתור ילד, מי שמת על שוקולד ולא אוהב ללכת לחדר כושר - למה שיאמץ אורח חיים של מישהו אחר? מי אמר שדרך אחת נכונה והשנייה לא? שכחנו שיש טווח רחב מאוד של התנהגות אנושית שהוא חיובי, נורמטיבי ובריא. אין רק דרך אחת שנכון לחיות לפיה. אנחנו יצורים מגוונים ושונים עם צרכים שונים ורצונות שונים.

אכילת יתר

יש אנשים שגדלים עם מסר לא בריא שקשור לאוכל. ילדים שבמקום תשומת לב ואהבה מקבלים אוכל, עלולים להיות שמנים מאוד בצורה שמסכנת את בריאותם. זה מצב שבהחלט דורש טיפול, אבל הטיפול לא קשור לאוכל. אדם שנמצא במצב כזה זקוק לטיפול בדימוי העצמי שלו, צריך ללמוד לנתק בין אוכל וקבלת אהבה. טיפול רגשי נטו יכול לשנות את החיים לאדם כזה עוד לפני שמתחילים לדבר על אוכל. אכילת יתר ודימוי הגוף הם נושאים מורכבים, שקשה עד בלתי אפשרי לטפל בהם רק באמצעות דיאטה. אפשר להתייחס לזה כמו פקעת סבוכה של מיליון חוטים שרק אם פורמים אחד אחד, בעדינות ובסבלנות, אפשר לפתוח ואז לסדר מחדש בהתאם למה שנכון לאדם המסוים.

לסיכום

לפני הכל אנחנו רק רוצות שיאהבו ויקבלו אותנו. זה הבסיס. אם נטפל בעצמנו בכיוון הזה ופחות בדיאטות, נראה איך האכילה שלנו מתאזנת מאליה, איך הקילוגרמים העודפים נושרים בטבעיות, ללא מאמץ, ללא תחושת "עונש". נרגיש איך השמחה וההנאה חוזרות לחיינו. נעריך את שפע המזון והאפשרויות שסביבנו ולא נתייחס אליהם כפיתויים אסורים.

הכותבת היא עינת מרגלית אלבז (RD, RCHOm), הומאופתית קלאסית ודיאטנית קלינית. אל האתר של עינת: www.einatipul.weebly.com