מה הילד שלכם אוכל?
מה הילד שלכם אוכל?

תרצה שני, דיאטנית קלינית לילדים

"הוא לא אוכל ירקות כלל, לא פלא שהוא משמין. אני כל הזמן מציעה לו ומסבירה לו כמה אכילת ירקות חשובה והוא אפילו לא מנסה". זה היה המשפט הראשון שאמרה אמו של איתי בן השמונה כאשר הגיעו אליי. כשפניתי לאיתי ושאלתי האם הוא רוצה לספר לי מה הביא אותו אליי, הוא סיפר שאינו מסוגל לאכול עגבניות וירקות כלל. המאכלים היחידים שהוא מסוגל מדי פעם לאכול הם מקלות גזר וקצת כרוב. הגבתי "נהדר, זה המון".

בהמשך המפגשים ביקשתי שיעשה ניסיון להכניס חתיכת עגבנייה לפה, כאשר תמיד יוכל לירוק אותה החוצה במידה וירגיש צורך. איתי סיפר כי ניסה אבל ממש הקיא את העגבנייה והיא גרמה לו לתחושה מאד לא נעימה, שלא הצליח לתאר אותה.

איתי סובל מבעיה בוויסות החושי בחלל הפה המתבטאת ברגישות יתר. ילדים הסובלים מבעיה זו, לרוב יהיו מאוד בררנים במגוון המזונות שאותם הם אוכלים. הנה כמה מאפיינים לילדים אלה:

  • יימנעו מירקות ופירות.
  • יימנעו משילובי מרקמים. לדוגמא, שילוב של חתיכות פרי בתוך יוגורט ירתיע אותם.
  • הפרדת המאכלים בצלחת מאוד חשובה עבורם וייתכן שאם יהיה בצלחת מזון שאותו הינם מסוגלים לאכול שיגע במאכל אחר הם יימנעו לגמרי מאכילה.
  • רתיעה מצחצוח שיניים ושטיפת פנים.
  • יתפסו את האוכל מהמזלג ע"י שיניהם בלבד ללא שילוב של השפתיים.
  • פעמים רבות האוכל ייתקע להם בגרון ויזדקקו לשתייה כדי להוריד את האוכל.
  • ייתכן אך לא הכרחי כי רגישות היתר תבוא לידי ביטוי גם בשאר הגוף כמו הימנעות ממשחקים מלוכלכים כמו בוץ וחול, רתיעה מעיסוי ומגע בגופם, לבישת בגדים במרקם מסוים בלבד.

מהצד השני, ישנם הילדים עם תת רגישות בחלל הפה. המאפיינים של ילדים אלה הם:

  • יעדיפו טעמים חזקים כמו מלוח, חמוץ, חריף.
  • יאכלו בצורה מאוד מלוכלכת, וייתכן וישאירו שאריות מזון בפה בסיום הארוחה.
  • יקחו ביסים גדולים וידחסו הרבה אוכל לפה בכל ביס.
  • ילעסו מעט את המזון בפה לפני שיבלעו.
  • יזילו ריר, מעבר לשלב של יציאת השיניים.
  • כמעט תמיד יהיה להם משהו בפה, משחק, שרוול החולצה, קצה העיפרון ועוד.

בשני המקרים של עודף או חוסר רגישות תחושתית בפה, יושפעו יחסי האכלה בין ההורים לילד. מצד אחד, ההורים שיחששו שילדם אינו אוכל מספיק מזון החשוב לגדילה וצמיחה בריאה. מהצד השני, ההורים שיחששו מאכילה עודפת והשמנה של הילד. כתוצאה מכך, ייווצרו לחצים ומתחים הקשורים לזמן האכילה וסוג המזון הנאכל.

מה עושים?

הורים החושבים שילדם שייך לאחת מהקטגוריות יכולים לפנות לרופא הילדים ולבקש הפניות:

  1. לאבחון אצל מרפאה בעיסוק או קלינאית תקשורת המתמחות בחלל הפה ובנושא של ויסות חושי. האבחון לרוב מתבצע במרפאות התפתחות הילד או במרפאות הפרעות אכילה הצמודות לבתי חולים גדולים. במידה והילד יאובחן עם בעיה כלשהיא, הוא יטופל ע"י אנשי מקצוע שידריכו את ההורים בתרגילים שונים הכוללים עבודה תחושתית מותאמת בחלל הפה, כמו עיסוי וחשיפה לסוגי מרקמים שונים.
  2. לדיאטנית ילדים שתערוך בירור תזונתי ותעשה הערכה האם ישנם מחסורים באבות המזון במזון אותו הילד אוכל. במקביל, תתרשם מיחסי האכלה שישנם בין ההורים והילד. בהתאם לממצאים ההורים יקבלו הדרכה והתאמת תפריט, המכבד את העדפות הילד ויכולתו לאכול מזון מסוים, וכן המלצות איך לארגן את ההתנהלות בארוחות כך שהילד וההורים ייהנו מהם.
  3. אפשר להתנסות יחד עם הילדים בסוגי תחושות שונים ע"י משחק בחול, צבעי אצבעות, חומר, הכנת אוכל. חשוב לשים לב לתחושות הילד ולהתאים את החשיפה בהתאם שתהיה נעימה לו.

כדאי לדעת שתופעות של חוסר ויסות חושי בחלל הפה בחלקן עם רקע גנטי, וחשוב לבדוק איזה סוג אכלנים, אתם ההורים, הייתם כילדים. התופעה מולדת ובמהלך הגדילה וההתבגרות הרגישויות מתעדנות ורבים לומדים לעקוף אותן.

איתי ממשיך להגיע אליי, מדי פעם אנחנו חושבים על מאכלים חדשים אותם הוא מוכן לנסות לאכול. לאחר המלצה, התחיל איתי לעזור לאימו במטבח כדי לחוות ולגעת במזונות שנוטה להתרחק מהם, ואף חותך סלט לכל המשפחה (הוא עדיין אינו אוכל אותו). אמא של איתי כבר פחות לוחצת עליו, ולהפתעתה גילתה שגם היא כילדה לא אהבה ירקות ורק במשך השנים למדה לאכול אותם. לאחר המלצה, הם יוצאים פעמיים בשבוע ביחד לפרק האקטיבי בעיר לפעילות משותפת במתקנים, ובנוסף יוצא איתי להליכה עם אביו ושיחה על נושאים מחיי המשפחה.

נכתב ע"י תרצה שני, דיאטנית קלינית.