"עוד מספר כפיפות ואתם יכולים לאכול קרואסון שוקולד"
"עוד מספר כפיפות ואתם יכולים לאכול קרואסון שוקולד"

האם TRX לדוגמא מתאים לכולם?

כדוגמא ניתן להביא את אחד ממאמני ה- TRX באזור צפון הארץ שמאמן מזה 3 שנים (נשים בעיקר בקבוצות קטנות בפארקים) ומבטיח על בסיס קבוע שאימון זה הינו הפיתרון האולטימטיבי להפחית שומן באזורי גוף ספציפיים. הוא, אגב, כל כך מאמין בכך, שגם הנשים הרבות שמתאמנות על בסיס ארעי או קבוע מאמינות בכך שאימון התנגדות עם רצועות TRX יביא לתוצאות מרשימות. אכן אימון TRX יכול להביא לתוצאות מרשימות ולחולל שינוי, אך אם המתאמנת היא אישה בשנות ה- 50 לחייה, שלא התאמנה עד כה באופן מסודר/קבוע, רמת השומן התת עורי שלה עומדת על 43% ומשקלה עודף ב- 20 ק"ג לפחות, האמונה כי אימון מעין זה יאפשר לה לחזור למימדים המצוינים שאפיינו אותה בגיל 18, אינה ריאלית. זה ממש לא יקרה! אגב, האמת במקרה זה הינה שהפחתת שומן נקודתית בהחלט אפשרית, אך לא על ידי אימון או תפריט תזונתי כלשהו, אלא בעיקר על ידי מנתח פלסטי שיעשה זאת ללא בעיה, וכמובן בתשלום של עשרות אלפי שקלים.

גם בתחום התזונה בכלל והתזונה הספורטיבית בפרט, מספר המיתוסים גדול ביותר ולא רק. חדשות לבקרים מתפרסמים להם מחקרים חדשים שסותרים מה שהיה ידוע בעבר ומוסיפים עוד על אי ההבנה והבלבול. כדוגמא ניתן להביא את נושא השימוש בחלבונים באימון בכלל ובאימון הכוח בפרט. המלצה על שימוש מוגבר בתוספי חלבון ובכל הקשור אליו, יוצרים אצל המתאמן תחושה שהינו ברמת אימון גבוהה שמצדיקה זאת. בפועל, מתאמנים רבים בכלל לא אמורים לצרוך כמות חלבון כה גבוהה כמו ספורטאים או מפתחי גוף. מאמנים מעודדים שימוש בחלבון במידה מוגברת, היות ולהערכתם הדבר יכול לסייע במקרים מסוימים להעלאת המוטיבציה. אליה וקוץ בה: הדבר, ראשית, כרוך בהוצאה כספית אשר לעיתים קרובות ממש אינה הכרחית אצל ספורטאים חובבים, ושנית לעיתים מינון לא נכון יכול לגרום להשמנה.

הצריכה הקלורית היא המשמעותית

במאמר "מתאמנים ומשמינים" עולה שממחקרים ניתן להסיק ש"התרומה של הפעילות הגופנית להפחתה במשקל ל"אדם מן השורה" אינה משמעותית כל כך כפי שסבורים מתאמנים רבים. הסיבה העיקרית לכך הינה שלמרות ביצוע הפעילות הגופנית - עדיין הצריכה הקלורית היומית גבוהה יותר מההוצאה הקלורית היומית, ולכן ההשמנה הינה למעשה ודאית. ואם לתרגם למונחים שכולנו מכירים: בריצה, למשל, גם אם האדם הממוצע ירוץ שעה הוא יעשה שימוש ב- 400-500 קלוריות ולעיתים מעט יותר. זאת ניתן לקזז במהרה באמצעות אכילת 2 בורקסים קטנים או סלט בריאות עם רוטב עשיר וטעים במיוחד. ברם, סלטים בבתי הקפה יכולים לעיתים להכיל גם 800-1,000 קלוריות, שווה ערך לכשעתיים ריצה!

עדיין לא הצטרפתם אל הניוזלטר באתר? הצטרפו עכשיו!

האם המוטיבציה החיצונית חזקה דיה? ומה לגבי מוטיבציה פנימית?

ולמרות שהמתמטיקה לכאורה פשוטה, עדיין באימוני כושר שונים נזרקות לחלל האוויר אמירות מאמנים כגון: "הרווחתם עכשו קפה ועוגה" או "עוד 3 שכיבות סמיכה והפיצה בדרך". מאמנים רבים משתמשים במזון ובחיזוקים הקשורים באוכל על מנת "להעלות מוטיבציה" ולגרום למתאמנים להמשיך לדחוף קדימה - שימוש במוטיבציה חיצונית. במחקרים שונים ובאלה הקשורים בפסיכולוגיית ספורט בפרט, נמצא כי מוטיבציה חיצונית לכשעצמה אינה חזקה דיה כדי לגרום לאנשים לבצע פעולות, כל שכן להתמיד בהן. לעומת זאת, מוטיבציה פנימית גבוהה (עיסוק בספורט למשל מסיבות של הנאה, סיפוק מלמידה, תחרותיות ותחושת ניצחון) מובילה להתמדה גבוהה יותר בספורט וליכולת גבוהה להתמודדות עם כישלון. שימוש בחיזוקים חיצוניים ובפרט במזון, עלולה להוביל לקישור רגשי בלתי רצוי בין מזון לספורט. למשל: אכילה כפיצוי על מאמץ שהושקע, דבר אשר יכול להביא לפיצוי יתר - קרי, הכנסת קלוריות רבות מאשר אלו שנעשה בהן שימוש. לחילופין, אם מוטיבציה פנימית מאפשרת התמודדות עם כישלון, הרי שכאשר המוטיבציה והחיזוק חיצוני, גם בזמן כישלון או היעדר הצלחה הקישור הרגשי עלול להיות עם מזון - שוב צריכת מזון מופרזת.

אז מדוע משתמשים בחיזוקים חיצוניים ומוטיבציה חיצונית? מכיוון שמוטיבציה חיצונית יכולה לחזק את זו הפנימית. אך על מנת לחזק את זו הפנימית ולא לחבל בה, חשוב שהחיזוקים יהיו רלוונטיים לאימון, קשורים לחיזוק האמון של האדם בעצמו ביכולותיו, מותאמים לפעולה אותה הוא מבצע ולא כלליים מדי. משוב כמו "אחלה גבר", "תותחית על" או "סופר מן" אינם באמת נוגעים לפנימיות של המתאמן והתחושה היא כי נאמרים מן השפה אל החוץ.

מדוע משתמשים במזון כחיזוק חיצוני?

זאת מכיוון שידוע כי הנושא הקלורי, המשקל והאכילה הוא "עקב אכילס" של מרבית המתאמנים, במיוחד ככל שהגיל הכרונולוגי עולה, בשלב מסוים עד לרמה שהתחושה היא ש"מתאמנים בשביל לאכול". כל אישור לאכול ועוד ממאמן הכושר אשר עובד קשה על מנת לחטב ולעצב, מביא לאושר ותחושת סיפוק מיידית. האושר כל כך גדול עד אשר גדולי המתמטיקאים שוכחים לבצע את הפעילות החשבונית הבסיסית לחישוב תצרוכת קלורית. הספורט רק מסייע - הוא לא הפתרון! בטווח הקצר, לכאורה, כולם מרוצים. אחרי אימון ישנה תחושה עילאית המחוזקת על ידי מתוקים ממריצים ומשפרי מצב רוח, וחזרה אל המאמן המקושר עם התגמול ועם האישור לתגמל את עצמך. בטווח הארוך, כאמור, "מתאמנים ומשמינים" ובהמשך "משמינים ומתיישבים". או אז, יש לבדוק היטב אם הפעילות הגופנית המתבצעת בכלל מסייעת להשיג את המטרה העיקרית באשר היא. חיזוקים חיצוניים כן, אבל בתנאי שמשתמשים במושגים שאינם חומריים ובוודאי שלא במזון. לסיכום, שימוש במזון כפרס ובמתן משובים חיוביים בנושא זה לא נכון ועשוי להשיג תוצאות הפוכות לגמרי.

הכותב הינו ד"ר איתי זיו (Ph.D) - מומחה לפעילות גופנית, ספורט וחדרי כושר, בשיתוף דגנית גלסמן - פסיכולוגית חינוכית מומחית ופסיכולוגית ספורט.
אל האתר של איתי: www.itaiziv.co.il